בס”ד
הרב חנניה מנס יו”ר ארגון “בנועם שיח”
בפרשתנו (בא) אומר משה רבינו לפרעה: “בנערינו ובזקנינו נלך” ופרעה ממאן ואומר: “לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה’!” ומפרש רש”י שסברת פרעה היתה מפני שאין דרך הטף לזבוח.
הרמב”ם פסק (הל’ קרבן פסח פ”ה ה”ז) שקטן שנתגדל בין שני פסחים, אם שחטו עליו בראשון, פטור מפסח שני.
שואל המהרי”ד מבעלז: הרי לא ראינו בשום מצווה שאם עשה כשקטן והגדיל יצא. אם כך מה מיוחד בקרבן פסח?
בני אנוש רגילים לראות בבני אדם אחרים, חפצים לשימוש. הוא רוצה שיהיה לו אפשרות למחיה\תעסוקה\קידום וכו’, ומשתמש באחרים כדי לקדם את עצמו. משתמש בזולת לקדם את רצונותיו, מנצל אותם. או באמצעות תקיפות או חיוך מזויף. מילים מתחנפות, הערכה כלפי חוץ. ואפילו מעשי חסד נאותים…
והדוגמה המוחשית לכך היא: אדם שהיה עשיר והיו לו ידידים לרוב ולאחר זמן נפל מזלו, וירד מעושרו – נותר חסר חברה, משל שקוף היה.
החברויות ברובם עומדות על תנאי כלשהו. כל עוד ויש אינטרס, או יכולת לממש את רצוני.
אפשר לראות את זה על כל פנסיונר מצוי שהיה לו עמדה פוליטית. אחר כך במקרה הטוב נשאר רק דמות לשערי המגזינים ולראיונות שונים.
על חסד של אומות העולם כתוב “חסד לאומים חטאת” גם מה שקרה בארצנו בשבוע שעבר שהגיעו מספר גבוה של נשיאים ורודנים מכל היבשות, אינם באים אלא לצורך עצמם, לצורך פוליטיקה כזו או אחרת.
היהדות אינה מלמדת כך, אלא “חביב אדם שנברא בצלם” עלינו לכבד את האדם ולעשות עמו חסד, אף אם לא נקבל ממנו שום תמורה. ואולי לכן לווית המת הוא “חסד של אמת”, החסד הגדול ביותר. כי אכן לא נקבל על מעשינו תמורה – היות והוא לא יבוא אחרי מיטתנו ללוותנו..
במשנה באבות (פ”ד מ”ג): “בן עזאי אומר אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום”.
במבט פשוט היינו אומרים שבן עזאי אף הוא נתן לנו טיפים לקנות חברה. ולזכור שאולי יבוא יום והאדם שלא מרגש אותנו במיוחד ואף פחות מכך – ישמש כיו”ר דירקטוריון, או ייהפך למיליונר, והיות שתבוא שעתו – עליך לכבד אותו.
אך כמובן לא כך הפשט וכמו שמבאר המהר”ל מפראג: כשאלוקים ברא את העולם, בראו בחכמה, באופן שכל הנבראים כולם ישלימו את העולם המושלם. ואנו הקטנים איננו רואים זאת ולפעמים גם דוחקים את השני. או חלילה משפילים אותו, ואז מופסדת השלמות במעשה הבריאה.
זו כוונת בן עזאי: “אין לך אדם שאין לו שעה” – כל מה שמצוי בטבע – מצוי גם במציאות האנושית. על כן אין לבוז לשני. כי כך אתה הורס לכל היקום. שהוא כולל את עצמך. היות ובלעדיו אינך שלם, גם לך יחסר מעולמך. וכפי שהינך מבין שהגשם והצמחייה הנם חלק מהדאגה לשלמות היקום, כך גם האדם שמולך.
“אין לו שעה” לא כי זה חלק ממערכת יחסים של תן וקח, אלא גם עכשיו הוא משפיע עליך (ואולי אף תהיה שעה שישפיע עליך יותר) שבמישרין או בעקיפין בדרך רוחנית או גשמית כזו או אחרת, הוא משפיע עליך.
עונה המהרי”ד מבעלז: במצווה הראשונה שהיא קרבן פסח, רצה הקב”ה להראות לנו כמה חביבים הקטנים בעיניו, וכמו שנאמר: “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם” – שעל ידי פעולה של ילד שאינה נראית לנו במישרין כברת משמעות, האמת שהיא משפיעה ומשביתה אויבים.
והסיבה לכך היא כאמור, כיון שהעולם הוא יחידה אחת שבמעשה של אדם בארץ זו נעשה עולם שלם במדינה מרוחקת..
כמה עלינו כהורים ומחנכים, לזכור שחניכנו אף הם כלולים בדברי בן עזאי: “אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה”! והגם שכעת נראית התכלית שלהם רחוקה מאתנו – נזכור שהם חלק משלימות הבריאה הנפלאה.
זה שאמר פרעה “לכו נא הגברים” – כי אין דרך הטף לזבוח.
אבל משה אמר: “בבנינו ובבנותינו נלך” כי אנו צריכים אף את הקטנים לעבודת ה’.
להערות \ הארות וייעוץ: n3201525@gmail.com
תגובות (6)