חינוך בנעימות • הרב חנניה מנס יו”ר ארגון “בנועם – שיח” – הנאצי היכה עם התפילין / ויקרא תשפ”ב


רבי אריה לוין זצ”ל שימש כרב האסירים בתקופת המנדט, וכשהוציאו להורג את הקדושים ברזני ופיינשטיין הי”ד, ביקשו הנידונים להכניס אותו לחדרם. וכאשר נראתה דמותו של ר’ אריה בתא האסירים, ביקשו ממנו שיניח להם תפילין בפעם האחרונה בחייהם.

ההתרגשות בחדר היתה נוראה וכשהוזמן פעם ר’ אריה לוין למסיבת בר מצוה קולקטיבית בבית ספר שאינו דתי, תיאר את הצמרמורת שאחזה באסירים בעת קיום המצווה, כיוון שידעו שזו היא המצוה האחרונה שהם מקיימים עלי אדמות.

ועכשיו נתבונן, אמר ר’ אריה לתלמידים: וכי בגלל שהקב”ה נותן לנו עוד הרבה שנות חיים, אין אנו צריכים לקיים את מצוות התפילין בהתרגשות ובשמחה?
ובאמת, הלא זו היא תמיהה רבתי גם על כל אלה המגיעים לבית הכנסת ממש ברגע האחרון ומניחים תפילין במהירות רבה, ואינם שמים על ליבם את הכוונות המונחות במצוה זו.

הרב הוסיף לספר מתוך הספר “מורשת אבות” על יהודי בשם רבי בנימין בינוש פרנקל הי”ד שהתמסר מאד לקיום מצוות תפילין בשנות השואה הקשות ביותר. ולא עבר עליו יום ללא הנחת תפילין.

פעם, באמצע תפילתו, תפס אותו חייל נאצי כשהוא עטור בתפילין, וברוב זעמו הוריד הרשע את התפילין מראשו של רבי בנימין בינוש, והיכה עם התפילין על קדקודו פעמים רבות עד שנפל ארצה מתעלף. הגרמני ימ”ש היה בטוח שקורבנו נפח את נשמתו ועזבו לנפשו לא לפני שהוציא את סכינו וחתך את התפילין.

לא יהודי כרבי בינוש ייכנע לשלטון הרֶשע. כשהתעורר מעלפונו גנז את התפילין הקרועות, ומששמע שבמחנה הסמוך, מעבר לגדר, יש יהודי נוסף המצויד בתפילין, חצה מדי יום את הגדר – תוך חירוף נפש אמיתי – והניח את התפילין ההם.

נזכור כולנו, סיים הרב, שכיום לא דורשים מאף אחד מאתנו לעבור גדרות ולסכן את עצמנו בקיום המצוות, אבל מצווה עלינו לפייס את בוראנו ולהראות לו שאנחנו עבדיו ומקיימי מצוותיו בשמחה, ללא השתמטויות . (מקור: עלינו לשבח)

פרשת ויקרא פותחת במילים “ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו “,

כשנביט אל פסוק זה כפי שהוא כתוב בספר התורה, נראה דבר חריג. הפסוק כולו כתוב בגודל אותיות רגיל, אולם האות “א” של המילה “ויקרא” כתובה בכתב קטן יותר מאשר שאר האותיות.

רבים הקולמוסים שנשברו על הביאור.

אך אפשר לומר שלפעמים האדם אינו מחשיב את הדברים שעושה ביום יום.

הוא חש קטן ונמוך. שונה מכולם. חש שאינו עושה עם עצמו כלום.

לעיתים רואים תלמידים שאינם מעריכים את עצמם. התלמידים אומרים:  “לא עשיתי כלום”

התפללת היום? הארת פנים לחבר?  למדת כמה דקות?

נאיר להם את מעשי היום יום.  נגדיל את המעשים “הקטנים” ויבאו בעקבות זה עוד הרבה מעשים “קטנים” שהם גדולים. ומעשים גדולים יותר…

וכן כאלה שחשים שהם אינם שווים. – תראה את האות א’ הקטנה שבתורה ותראה כמה יחס היא קיבלה הרבה יותר מהרבה אותיות א’ גדולות וסטנדרטיות..

בימים אלו שמרבים בשמחה. כמה מסר זה, אמור להלהיב את ליבנו לעבוד את השי”ת בשמחה. ולהעריך ולייקר כל מעשה קטן וגדול. ולשמוח על כל מצוה קטנה וגדולה שזכינו לקיים.

להארות \ הערות הגב: N3201525@GMAIL.COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

תגובות (0)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *