מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

השבוע בחרתי לשתף אתכם בדו שיח שהתנהל במהלך שיעור שבועי בא’ ממושבי מטה יהודה.

נושא השיחה היה על ציווי ה’ לאברהם ”לך לך” שהוא אף ציווי אקטואלי לימינו אנו:

‘לך לך’ וצא מהמקובּעוּת שלך. מהמולדת שלך. מהנוחיות שלך. – לעבודת ה’.

אחד מהמשתתפים העיר לי: שבוע שעבר אמרת להיכנס לתיבת נח האקטואלית שלך, לבית החמים והמוגן, לבית המדרש,  להיות מוגן, ועכשיו אתה אומר לצאת?

 אמרתי להם שטוב שזה נשאל בפרשת לך לך כי קראתי על כך מאמר שראיתי לאחר השיחה הקודמת, ואני חושב שאנו, כהורים ומחנכים, כדאי לנו להתחבר למאמר זה.  

ה”נתיבות שלום” כותב על מצב ה“מבול” שמסביב, ועל  בניית ומציאת “תיבת נח” האישית שלנו, וזה לשונו: ‘אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה ‘תיבת נח’ שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – ‘עשה לך תיבה’. לכל אחד יש ניצוץ אלוקי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי ‘תיבת נח’ שלו, שמצילה אותו מן המבול. לכל אחד יש עניין אחד שעליו הוא שומר, גם בכל המצבים הגרועים ביותר, וממנו אינו נסוג, והפרט הזה הוא ‘תיבת נח’ שמצילה אותו בתקופות הקשות ביותר.

בדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלו הם כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב.

פרשה זו שייכת לא רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב’

הרי כל אחד נדרש לפעמים לברוח מפני המבול הסובב אותו בין מיצרו ובין מהסביבה הטובענית ושאר ניסיונותיו. מהי התיבה שאדם יכול לבנות, ואף מְצֻוֶּה על כך? זהו הקשר שלך לדברים שאיתם אתה לא מפחד. אפילו אם יגיעו כל הרוחות שבעולם יחד עם צונאמי אדיר אתה תִשָּׁאֵר איתן בו, והם שלושת הדברים שכ’ הנתיבות שלום תיבת נח בדורנו:

 תורה – יש בחור שעבר הרבה ניסיונות ולבסוף צלח והקים בית לתפארה. שאלתיו מה היה העוגן שלך? איך צלחת את הכל? ותשובתו תפסה אותי –  וכדאי לכ”א לאמץ אותה לעצמו ולהציע לחניכיו: היתה לי קבלה ללמוד כל יום שתי משניות ויהי מה. לפעמים נתקעתי במקומות שלא היה כלום פתחתי איכשהו סידור קראתי 2 משניות ממסכת אבות והלכתי לישון. זה היה הדבר שעליו הכי הקפדתי בתקופות הכי קשות שהיו לי.

השבת – כלשונו של ה”נתיבות שלום”: ‘אלה כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב’. כל יהודי אוהב את השבת. את המנוחה. את המאכלים. הזמירות. הרוגע וכו’ זהו עוגן שיכול להציל את היהודי אף לאחר שנות נתק, רח”ל, לחזור לכור מחצבתו.

אחדות – כאשר טוב לנער בביתו דרך כלל, הוא לא יחפש מקומות ותפנוקים שונים כי טוב לו איפה שהוא.

ואף כדאי לכ”א ובפרט אצל הנוער, כבר מילדות לחבר את הילד למסגרות של מתמידים (כמובן בחברה טובה וכו’) ובהמשך כאשר הוא נהיה בחור, לקשר אותו לרב כדי שיהיה לו עם מי להתייעץ ולסמוך עליו, כאשר לא ירצה ‘לפתוח הכל’ בפני הוריו. וכן לקהילה שתעטוף אותו, שירגיש מחובר. החיבור הזה יכול להציל הרבה.

פרשתנו, הסברתי, היא המשך של הציווי להיכנס לתיבת נח, כדי להיכנס לא אחת צריך לקיים את הצווי “לך לך” לצאת מאיזור הנוחיות, כמעשה אברהם שיצא מכל מה שהיה מסביבו וממשפחתו, מהרגלי מדינתו וכו’ כדי להיכנס לארץ הקדושה.

עלינו אף לחבר את ילדינו לקבלות קטנות בתורה, (כספר חפץ חיים משניות וכו’) שיחזיקו בהם מעמד כל ימיהם ולחברם לתורה ולאחדות הקהילתית ובפרט המשפחתית ולכן כדאי להשקיע באחדות המשפחתית, וכאשר יהיה ציווי לצאת “לך לך” בכל מיני ניסיונות ומבולים, יוכל האדם לצאת מאיזור הנוחיות ועם הדברים החזקים שבו יישאר עבד נאמן לה’ ותורתו.