חינוך בנעימות • תובנות מגן 'קרונה' / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


ימים לא שגרתיים אלו וודאי יכנסו לספרי ההיסטוריה.  כל אחד חווה את הימים הללו מנקודת מבטו, לכל אחד יש מבט שונה למתרחש מסביבו.

יש שמעמיקים בקשר זוגי,  אך בסין לדוג' המצב הפוך – אחוזי הגירושין קפצו…

ישנם שמאמינים שזו אכן מחלה תקדימית, וישנם הבטוחים שכמה אנשים אוהבי בצע  החליטו להשתלט על הכלכלה העולמית…

ובין לבין יש את היום יום שמוכרחים בס"ד לצלוח. וכדאי ללמוד תובנות על עצמינו והקורות סביבנו.

ב"גן" שיש בביתי, לילדתי בת ה4, ביתי שתחי', שרה אחר תפילת שחרית, ולפעמים גם לפניה, שירי יום הולדת.

ואחד השירים הוא: "בגן הכי שמח אוצר קטן יושב לו, אוצר מהשמיים… כן, כן, אני הוא האוצר של כל המשפחה. אוצר הכי יקר." אחרי ששמעתי שוב ושוב את השיר והתחלתי לזמזם. חשבתי מה הקשר בין השיר ליום הולדת?

ברוך ה' אנו זוכים לגדל את ילדינו בבתים גדולים ומשפחות ברוכות ילדים בלעה"ר. וכן במוסדות הלימוד המספרים בכיתות גדולים. לא מעט ילדים קשה להם ונבלעים בכמות, ישנם שזה מצוין להם. וישנם שלא. אך לא מעט לא מקבלים מספיק יחס וחום.

וכל אחד יודע לצטט: "כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו"

ואכן נפל לי האסימון. שאינני יודע אם לכן התכוון המשורר. והדביקה הגננת..

אך יתכן שעיקר העניין של יום הולדת, הוא היחס או איך שנקרא בלשון העם "צומי". וזוהי אכן הזדמנות מצוינת, לתת לילד יחס אישי, לרומם לו את הביטחון עצמי ולהעצים אותו.

מה יותר מתאים שבבתינו ניתן לכל ילד את היחס האישי. ההורים יעשו יומן ביניהם כל ילד מתי היום שלו.. לרומם את קרני הילד ולתת לו ביטחון עצמי. ויחס שבסביבה מרובה חסר. ולכל הפחות בארוחה  אחת – נפרגן לילד ובארוחה שלאחריה – נפרגן לאחותו. וכן הלאה. ואז אכן כל אחד מהמשפחה יוכל להרגיש  חשוב ומיוחד.  וייתן לו כוח להמשיך ולפרוח.

בהקשר לכך שמעתי פעם על משפחה שב"ה כל בניה כשתילי זיתים… שאלו את האמא מה הסוד שלה?

וענתה שהיא ובעלה יושבים אחת לשבוע, ומשוחחים בתורנות על הילדים. כל שבוע ילד אחר. וכותבים במחברת מיוחדת לכ"א את מעלותיו, ההתקדמות והחכמות, וחוויות שעברו עליו. כל אחד יודע שההורים 'ישבו' עליו 'אספת הורים'.. הילדים אינם רואים את המחברות עליהם אך חשים זאת היטב.

מדוע? הרי כל אחד חושב על ילדיו – אך זה בדיוק מתובנות הקורונה פתאום אתה רואה את ילדך, את ה'חוכמות' שלו, ומה שהתקדם וכו' וההורה אומר אני לא מכיר את ילדי. מתי זה אירע? זה העומס היומיומי ב"ה, והמטלות שרובצות עלינו, לא נותנות לנו להתבונן בילדינו 'המתנות' הכי טובות שקיבלנו מהשי"ת.

ואז נזכה שאכן כל אחד יהיה: " אוצר מהשמיים – של כל המשפחה "

לתגובות ולהערות: N3201525@GMAIL.COM

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *