טיפים קטנים בחינוך הילדים, הטמונים כולם רק במילה אחת מהתורה!

הרב אליהו כהן מגיש לכם טיפים בחינוך הילדים, הרמוזים במילת "עקב" שבתורה ♦ מעדני המלך


מלת "עקב" כתמרור בחינוך הילדים!

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז, יב).

כולנו מכירים את פירושו של רש"י על פסוק זה: והיה עקב תשמעון – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ה' אלהיך לך את הברית וכו' – ישמור לך הבטחתו.

אך בבדיקה נוספת אנו מוצאים לרבים מרבותינו הראשונים והפרשנים שפירשו את המלה "עקב" בצורות ואופנים נוספים, ומכיון שכל ביאור טומן מוסר השכל נוסף ועוד הכוונה בחינוך הילדים, אביא חלק מהפירושים בקצרה.

על ידי זלזול קל אפילו בגדר וסייג שגדרו חז"ל עלולים להגיע לתוצאות שלא העלינו על דעתינו!

אך חלק מהראשונים מתקשים לקבל מושג זה כפשטו (עיין ברמב"ן שהתעכב על הביאור המילולי של תיבה זו), ולכן תמה לנכון ב"דעת זקנים מבעלי התוספות" וכי יש מצות שאדם דש בעקביו? ומבאר שאכן יש מציאות שהאדם ידרוך על מצוה ברגליו, כגון שנזדמן לפני קן ציפור בין השיחים וכדו', ובמקום לקיים בו מצות שלוח הקן ששכרה רב הנו דורך על הקן בעקביו. בביאור המושג "מצוות שאדם דש בעקביו" נראה במבט שטחי דהיינו שהאדם זונח קיום מצוות מסוימות כאילו אינן קיימות ונראה כאילו הוא דורס עליהן, וכפי שהרחיב לבאר תהליך זה בספר "פנים יפות" (ויקרא ד, ב וכאן בפרה"ש) שבתחילה מורה האדם היתר לעצמו לעבור על איזו עבירה מסיבה כל שהיא, ועל ידי כך מסתלקת ממנו השמירה הרוחנית והוא חוזר להיכשל בחטא זה בשוגג, עד שבהמשך כבר נעשה בעיניו דבר זה כהיתר גמור רח"ל, והפתרון למניעת הידרדרות זו הוא על ידי שמיד כשהוא רואה שנכשל בשוגג באיזו עבירה יעצור ויפשפש במעשיו לבדוק מדוע נכשל בחטא זה בשוגג ומה הגורם לכך, ועל ידי התבוננות זו תחזור אליו השמירה והסייעתא דשמיא שלא להיכשל להבא בחטאים. וכן הביא משמו תלמידו הגאון ה"חתם סופר" (עה"ת כאן) בקצת שינוי, שהאדם מורה היתר בעיקר בגדרות ובסייגים שקבעו חז"ל, ואינו יודע את העונש החמור שהוא עלול להיענש על כך. מסיבה זו ראוי ליתן את הדגש בחינוך הילדים גם על הפרטים הקטנים שנראים שוליים, אך ההעברה עליהם עלולה לפרוץ גדרות יותר ויותר חשובים.

דישת הציציות ברגלים – אסון!

רבים מהפרשנים תפסו את התיבה "עקב" כמשל לשכר שנקבל רק בסיום מילוי תפקידנו כשנהיה בעולם הבא, ורבנו בחיי מוסיף לחדד את הרמז בתיבת "עקב", שהרי העקב הינו החלק התחתון והגס ביחס לשאר הגוף, וממש כך היא נתינת השכר שאנו מקבלים בעולם הזה בעבור קיום המצוות, שאין שכר זה אלא חלק מועט וגס ביחס לשכר העצום הצפון לנו בעולם הבא, הרמוז בתיבת "והיה" שהיא אותיות שם הוי"ה. וביאור נוסף שלצערינו לא רבים מודעים לאיסורו, כשציציותיו נגררות על הארץ תוך כדי הליכה, נמצא שהוא דש בעקביו את המצוות, ומוסיף עוד אזהרה מזעזעת על כך וכותב: "שמעתי שכל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר 'וטאטאתיה במטאטא השמד', אלא משליכן על כתף ונוטלן ביד". ואם בציציות אמורים הדברים שהינן רק תשמישי מצוה, על אחת כמה וכמה שהדבר חמור ברצועות התפילין שהינן תשמישי מצוה וקדושתן גדולה יותר מהציציות שצריך להזהר שלא יגררו הרצועות על הארץ.

ומוסיף רבינו בחיי לבאר את ההקשר של "הדריסה בעקב" למצוות גם במובנן הפשוט, שהרי יש מצוות שמתקיימות על ידי הליכת הרגלים, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, שכל אלו מצוות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו חז"ל (ברכות ו:) שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר (הושע יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצוות של פסיעות כאלו – אותו עוון יסובהו ליום הדין, זהו עוון עקבי יסובני.

סוג העבירות שבהן לא יוכל האדם לטעון שוגג הייתי!

וכעין זה מוסיף בספר "צרור המור" להביא דוגמא של מצוות שיכולות להתקיים על ידי העפר שבדרך כלל האדם דש בעקביו, כגון מצוות כיסוי הדם של חיה ועוף בעפר, וכן כל איסורי האדמה כחרישה בשור וחמור וזריעת כלאיים וכדו', שהשכר על קיומן הוא 'כל המקום אשר תדרכו בו להם יהיה'.וכן להיפך במובן השלילי יתכן שהאדם יעבור על התורה על ידי רגליו, כגון שפוסע לדבר עבירה, אותו עוון יסובהו ליום הדין כמו כן, שכן מצינו בבתו של רבי חנינא בן תרדיון שנגזר עליה לישב בקובה של זונות בעוון שדקדקה בפסיעותיה לפני גדולי רומי (ע"ז יח.), והצדיקה עליה את הדין ואמרה 'גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל "דרכי" בני אדם', כלומר אפילו בדקדוק פסיעות! ויתרה על כך כותב מהר"י אייבשיץ בספר "תפארת יהונתן", שישנן עבירות שטבע האדם דוחף ומסית אותו לעבור עליהן, שבהן הוא נחשב כשוגג. אך יש עבירות שהאדם מפתה את עצמו להיכשל בהן, כגון ללכת למקומות אסורים ולשהות בחברת אנשי חטאים [וכיום הדבר מצוי על ידי ההיחשפות לתקשורת המתירנית האוכלת כל חלקה טובה, או עיון בספרות כפרנית במסוה של שירה ואמנות, ואחריתה מי ישורנה], שבאלו אין לו הצטדקות שהוא שוגג, ועל עבירות אלו שהאדם מחטיא בהן את עצמו מזהיר ומזכיר כאן הפסוק בתיבת "עקב".

עצתו של החתם סופר למי שרוצה ליהנות מהתורה
ובחתם סופר ביאר גם כן בכיוון של הליכת הרגלים במובן החיובי, שהרי שנינו (אבות פ"א מ"ד) "והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם", ותחילת המשנה וסופה אינם שתי דברים נפרדים, אלא הם גורם ותוצאה, דהיינו שמי שהוא מתאבק בעפר רגלי חכמים, שהוא רץ אחריהם וחפץ לשמוע את תורתם, בשכר זה הוא יזכה להבין דבריהם וליהנות מהם כמי ששותה בצמא שנהנה בשתיתו! וזהו גם כן "והיה עקב", שבזכות דישת העקב להתאבק בעפר רגלי חכמים, בזכות זה תשמעון ותבינו את כל המשפטים האלה!

 

עבודת התורה והמצוות צריכה להתחיל מגיל צעיר, הדרכתו של תלמיד האר"י ז"ל כיצד להרגיל את הילד לקיום התורה ומצוותיה!

ובספר "שפתי כהן" לאחד מתלמידי האר"י הוסיף לבאר מלה זו על דרך הרמז, שכן "עקב" בא"ת ב"ש יוצא "איש", לרמוז שאת קיום המצוות צריך להתחיל כבר משחר חייו של האדם, שעל ידי כך יהיו אצלו טבע שני ב"קבע" ויתרגל בקיומן ולא יתקשה לקיימן מאוחר יותר. וכיצד תהיה ההתחלה, זהו גם נרמז בתיבת עקב – "בקע" שהוא לשון מטבע קטנה, שבתחילה יקיים כפי כוחותיו ואט אט יתרגל ויוסיף להתעלות במעלות התורה והיראה. ועי"ש ביאור נוסף. ובחתם סופר הוסיף לדייק את דבריו של השפתי כהן מתוך לשון הפסוק עצמו, שכן בסוף פרשה הקודמת נאמר 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם', ואילו כאן נזכרים רק המשפטים – 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם', ולכאורה מה עם המצוה והחוקים שנכתבו לעיל? אלא ודאי שכוונת התורה שאם האדם יזהר לשמור את כל המצוות והחוקים ויתרגל לקיימם לאורך כל סדר יומו ולילו, ממילא יהפכו כולם בעיניו להיות כמו "משפטים" שהשכל מחייבם, ולאור ביאור זה שופך החתם סופר הארה נוספת על המלה "עקב" – שאם המצוות על כל סוגיהן יהיו כחלק מאורח חייך וסדר יומך כדרך הילוכך, על ידי כך תהיה כל שמירת התורה והמצוות בעיניך כמשפטים ישרים וברורים שאין מקום להרהר בהם.

סוג המצוות שעליהן יכול האדם לקבל את שכרו כבר בעולם הזה! גילויו של הכתב סופר

ורבינו האור החיים הקדוש מוסיף לרמוז בתיבת עקב את האופן לזכות לתורה על ידי ענוה, שיהיה הולך עקב לצד גודל בענוה ושפלות, ואז ישכיל לשמוע בלימודים. ונראה מדבריו שעל ידי הענוה זוכים להבין גם את חלק התורה הנסתר כמו "עקב" שהוא סודות התורה והקבלה.והגאון "כתב סופר", בנו של החתם סופר, ממשיך להרחיב את הדרך שכתב אביו, על פי דברי הרמב"ם (פ"ג מהל' דעות ה"ב) על הפסוק 'בכל דרכיך דעהו' – שיהיו כל עסקיו של אדם לשם שמים, הלוכו ומשאו ומתנו ואכילתו ושתייתו ושינתו הכל לשם שמים 'לעשות רצונך חפצתי ותורתך בתוך מעי', שגם מה שהוא במעי הכל הוא לעשות רצונך ובשביל תורתך. והן המצות שאדם דש בעקביו, שכל תהלוכותיו לשם שמים, אז ואהבך וברכך, שעל מצוות כאלה שרותמים בהם את ההנאה הגשמית לשם שמים יכול האדם לקבל את שכרו כבר בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לו לעולם הבא.

ושמעתי ביאור נוסף למלת "עקב" שהוא מלשון עקביות, שהרוצה לדעת את סוד ההצלחה בכל הנהגותיו חייב לשמור על עקביות ובכך תהיה הצלחתו מובטחת!

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *