למען התורה וכבודה לא נחשה / הרב ראובן זכאים


ידוע לכל באי שער עירנו כי אין בי לא מיניה ולא מקצתיה ממה שנקרא בלשון העם "פוליטיקה". ועם זאת לא אכלא את קולמוסי לעורר ולהזהיר בלשון של זהורית שוב ושוב על החובה המוטלת אקרקפתא דגברא לפעול ולהפעיל בכל כוחו ומרצו למען התנועה הקדושה. כי מה שברחוב מכנים בהינף יד אגבי: פוליטיקה. אצלנו היראים לדבר השם הסרים למרותם של גדולי הדור עיני העדה המה ענינים שגופי תורה תלויים בהם. זו לא תיאוריה, זו מציאות גלויה! ככל שיש כוח ציבורי, שניתן למדידה אך ורק דרך הקלפי- כך במקביל ניתן להגדיל את כח התורה ולקדש שם שמים. ואם מרנן ורבנן זקני הדור, מאז ומתמיד, מסרו נפשם כפשוטו על המערכות הללו, הן במישור הארצי והן המקומי, ברי שצריכים מידה רבה של חוצפה ועזות מצח מהסוג המצוי כיום לרוב בעקבתא דמשיחא, כדי להעלות על דל הדעת שחלילה מדובר כאן בעיסוק פוליטי גרידא.

ואין מנוס מלחדד את הדברים, אולי ילמד תועים בינה: כמה אומלל האדם המודד את גדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתנינו, בעיניו הקטנות והחומריות, ובקנה המידה הרצוץ שבידיו. אוי לו למי שרואה ושומע את גודל חרדתם בימי הדין הללו, ועודנו אוחז במבטו הצר והשטחי, ובאדישות וערלת לב בוחר לו דרך משלו, כביכול בבחירות לוועד הבית עסקינן. רחמנא לישזבן מהאי דעתא.

הן מי שירומם עצמו אך מעט מהבלי העולם ותאוותיו האופפים אותו, ויסיר מליבו כל נגיעה המסמאת את עיני השכל, לבבו יבין שהמערכות הציבוריות הללו אינן ענין של מה בכך, ואי אפשר להשתעשע עימהן ולגרור אותנו להרפתקאות מסוכנות. אחרי שבבחירות הללו ייקבע גורלה ומעמדה של תורתינו הקדושה וצביונן של ערי ישראל לשבט או לחסד. והכל תלוי, ממש כך, בפתק אחד קטן.

שתי תופעות, פשטו לאחרונה בשולי מחנינו באופן מבהיל, בהתבוננות קימעא נראה ששתי התופעות משלימות ומזינות זו את זו, והצד השווה שבהן שדרכם להזיק לכל הנקרה בדרכן, ואת נפש האומה הם קובעים. ואמרתי אשיחה וירווח לי. וטובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת.

התופעה הראשונה, הקמתן של מפלגות עצמאיות, רובן קיקיוניות אך צעקניות דיין, ע"י אנשים שומרי תורה ומצוות, שמכל מיני טעמים ונימוקים, בחרו לפרוש ממפלגות האם החרדיות הגדולות, המונהגות על ידי גדולי ישראל, איש איש לשבטיו, ובונים במה לעצמם. או שהם עולים למצער ל'טרמפים' מזדמנים, מפלגות מצב רוח שהקימו חכמים בעיניהם או ממורמרים למיניהם, המבשרות אומר כי מאיתם ורק מאיתם תצמח הישועה המיוחלת. ויש את הללו שלמרבה האירוניה או התמימות או שתיהן יחד, הגדילו לעשות מגודל בהילותם לקושש קולות, ובחרו לעצמם נציג או נציגים מתוך מפלגות קיימות, כאשר יעלה המזלג, העיקר שידעו שהם קיימים. ולמען המטרה, הם לא מהססים להכשיר לבוא בקהל אנשים בעלי דעות והשקפות, הרחוקות מהשקפת התורה ומהדרך הצרופה אותה קיבלנו מרבותינו כרחוק מזרח ממערב. באומרם: אנו מביאים אחדות. ובכן, מעולם לא היתה זילות והגחכה לערך הנשגב של האחדות, כמו השימוש הנלוז בשמה הטהור, כדי לקרוע לגזרים שבטים קהילות ומגזרים, ולהפנות עורף לגדולי הדור, שהכל סרים למשמעתם לאורך כל השנים.

והתוצאה?! במקום מפלגות גדולות משמעותיות ומנוסות, שתדענה לגדור גדר ולעמוד בפרץ לתבוע ולקבל את המגיע לנו בזכות ולא בחסד, אנו מקבלים רסיסי מפלגות, חלקן שלא יצליחו בבחירות ויורידו לטמיון קולות יקרים מפז. ואותן שאיכשהו יצלחו את המשוכה הראשונה, נסיון העבר לימד, בעיקר בערים שראשיהן אינם שומרי תורה ומצוות, אך לא רק, שעוד יהיה מי שידע לנצל את המצב שנוצר לבצע הפרד ומשול, למגינת ליבם של הציבור התורני, שצרכיו הרוחניים והגשמים אינם לוקסוס אלא חיי הנפש ממש. פלגנות זו עשוייה איפוא לגרום לירידת קרנם, וממילא לירידת והחלשת כוחה של תורה ח"ו והצרת צעדיה של עשייה האמיתית למען הכלל והפרט. ומי יתן על כך את הדין?!

אם בעבר ידעו הכל שהדרך להיבחר ציבורית היא אך ורק בהוראתם הברורה של גדולי הדור, בשליחותם, ובהכוונתם הישירה לאורך כל הפעילות, כיום הותרה הרצועה ורבו הקופצים לפסוע על ראשי עם קודש, שאין הנהגה תורנית רבנית מסודרת מאחוריהם.

ואילמלי הם חוטאים בינם לבין עצמם ובעניינים הנוגעים לחייהם הפרטיים עוד ניחא, יהי להם את אשר להם. אך שהם מפלגים ומשסעים אותנו, וגורמים בשם האחדות כביכול למחלוקות מיותרות, ואחרון הכביד, שבמבחן התוצאה הם מזיקים וגורעים ומפחיתים את המשקל הסגולי של כלל שומרי התורה והמצוות. איככה נוכל לעמוד מנגד ולשים לפינו מחסום. כיצד נסתתר מאחורי היצר הרע המתעטף באיצטלא של היצר הטוב המבקש מאיתנו לאחוז בפלך השתיקה ולרדוף שלום כדי שלא להגדיל את המדורה. אם למדנו מרבותינו, שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס באותו עוון.

התופעה השניה, היותר מסוכנת מקודמתה, על מנת להצדיק את הנהגתם. מוסיפים הפורשים חטא על פשע ותולים בגדולי ישראל האמיתיים בוקי סריקי. כל הוראה שאיננה נתפסת בשכלם הדל והמעוות, הם מתרצים בטענה חמורה ביותר: גדולי הדור הוטעו על ידי באי ביתם או בני משפחתם ח"ו. הגדיל לעשות מאן דהוא שהעז לומר בפומבי כי איימו על אחד המיוחד מגדולי ישראל זיע"א להחליט מה שהחליט בנוגע לענין כל שהוא. שומו שמים על זאת! ואם היתה לנו מעט יראת שמים אמיתית היה עלינו לקרוע את כל בגדינו למשמע דברי בלע שכאלה.

בענין זה ממש, באזנינו שמענו וימס לבבנו מעשה מבעית ממרן רבינו זיע"א בכבודו ובעצמו, אחרי שבענותנותו כי רבה נזקק לאותם ריקים ופוחזים שתלו גם בו טענות שכאלו. אוי להם על שברם. (והיא ל'ו נדפס'ה בספרו ענף עץ אבות עמ' קלד בהרחבה).

בדין התורה המפורסם שהיה בין מדפיסי סלאוויטא לאלמנה והאחים ראם בנוגע להדפסת הש"ס, גם בין גדולי התורה היו דעות לכאן ולכאן כדרכה של תורה. ורבינו עקיבא איגר זיע"א פסק ברוחב בינתו לטובת האלמנה והאחים ראם ונגד מדפיסי סלאוויטא. והמפסידים בדין שלא מצא חן בעיניהם הפסק, טענו כביכול דעתו של רבינו הוטתה ח"ו לעת זקנתו על ידי בנו הגאון רבי שלמה איגר. ורבינו עקיבא איגר שהיה כידוע לכל רך כקנה וענוותן כהלל, יצא מגדרו במכתב חריף לאמור: "מאוד הומה לבי על העזות והחוצפה של  מדפיסי סלאוויטא, ודבריהם דברי נאצה הם, לא בלבד על בני הגאון נר"ו שהטה את לבבי, אלא גם עלי, שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין וכו' אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על בזיון התורה אי אפשר למחול" וכו'. ואז עמד ואמר מול היכל הקודש: "רבש"ע! תורתך אני לומד ועל פי תורתך אני פוסק, אפילו אם אני מוחל על כבודי, על כבוד תורתך אתה לא תמחול!". וסופם היה איום ונורא ומר כלענה, רח"ל.

עלינו להכריז בקול גדול ולא יסף! הנהגה ציבורית, הקובעת וחורצת גורלות וצביונות במישור הרוחני והגשמי של הכלל, איננה נחלתו הפרטית  של מאן דהוא, היא בסמכותם הבלעדית של גדולי התורה, שרק להם היכולת והסיעתא דשמיא להחליט באופן הנקי והזך ביותר מהי טובת הכלל באמת. ואין השם יתברך מביא תקלה על ידם. עלינו לציית להם אפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. וכל שכן כשהם אומרים לנו בקולם הצלול על ימין שהוא ימין, כפי שעינינו הרואות כמה הישגים כבירים ומשמעותיים הביאו נציגי התנועה בכל אתר ואתר. האם נעזוב את הברי לטובת השמא?! האם נעצור את המהפיכה ונפגע במפעלו של מרן זיע"א?! ומי שמנסה לערער את אמונת החכמים הזו שליוותה והגינה עלינו באברתה כל ימי הגלות הקשים- אל יהי חלקנו עימו!

סהדי במרומים כי איני מכוון נגד אדם כזה או אחר. ואין פניי למחלוקת. אדרבה! לפורשים נאמר בעבר וייאמר גם עתה: אל נא אחי תרעו! חדלו לכם מדרך זו של פלגנות, שאיננה מוסיפה דבר. חזרו הביתה, ביתה יוסף! לבית אבינו רוענו אשר הקימכם והקימנו מעפר, גדלו לשם איתנו ונרוממה שמו יחדיו!

האם שכחנו מה שהיה מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א בחיים חיותו מתאר בציוריות רבה, וממש לא לתפארת המליצה כמה הפעולה הקטנה הזו של הטלת הפתק הנכון בקלפי נחשבת בשמי שמיא. ועד היכן מגיעים הדברים, מרן זיע"א, שהיה איש הלכה מובהק כל ימיו ולא עסק בנסתרות בפומבי. היה פותח צוהר וחרך לעולמות העליונים, מי לא נזכר בגעגועים צורבים את הלב עד בית חללו, כיצד מדי מערכת בחירות היה מרן זיע"א ממחיש לנו בחיות, מהי אחריתו של מי שנשמע לדעת תורה ומצביע ש"ס, כשיעלה אחרי מאה ועשרים לשמים ומראים לו עולמות שלמים של עשיה תלמודי תורה וישיבות, בתי כנסית ובתי מדרשות ומקואות טהרה. ואומרים לו מלאכי השרת: אשריך שזכית ופעלת כל זאת! והוא עומד ותמה באומרו: הלא עולם האמת הוא זה, ויודע אני נאמנה כי מעולם לא עשיתי כזאת וכזאת. ותצא בת קול לעומתו:  אלו כל הפעולות הנשגבות שנעשו בזכות הבחירה שלך בתנועת שס. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. בוא עלה ברינה אל מדורך הראוי לך בגן עדן קומה ה' קומה ו'.

עוד זכור תזכור ותשוח עלי נפשי, כיצד היה מצייר כמו חי את יום עלותו של האדם השמיימה לפני בית דין של מעלה, וכיצד הוא נשאל על ידי קודשא בריך הוא: "בני, מה עשית למעני בעולם שלמטה?!" והלה יענה באימה וביראה רתת וזיע, כי עסק בתורה וקיים תורה ומצווות וחינך בניו ובנותיו לתורה ולתעודה. וה' יתברך יענהו משמי קדשו: את כל אלה לא עשית למעני, אלא למענך. אם חכמת חכמת לך. מה עשית למעני, מה עשית לכבוד שמים? להגדיל תורה ולהאדירה? מה עשית למען בני שנותקו באכזריות ממורשת אבותיהם ואותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים? מה עשית למען הרבות טהרה בישראל?!

או אז יענה האדם בפיק ברכים: 'ריבון כל העולמים, הרי אין אתה בא בטרוניה עם בריותיך, כלכלית לא היתה לי יכולת, ומעשית לא היו לי הכישורים לפעול רבות ונצורות, אבל שמוע שמעתי לקול רבותי והצבעתי לתנועת שס המעטירה, שהיא בשליחותי ומכוחי פעלה ועשה וילדה את כל אלה לכבודך!'. וברי שיהיו אמריו לרצון לפני אדון כל, אשר יסתירהו בסתר כנפיו ומנחל עדניו ישקהו.

ואשרי מי שבחר לו סניגור גדול ופרקליט גדול לפני כסא הכבוד כמרן זיע"א בעלמא הדין ובעלמא דאתי. וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ובלי ספק שיעמוד לימין אביון ולא ישקוט האיש עד שיתקיים בבית דין של מעלה מה שפסק כאן בבית דין של מטה, לטוב לנו בזה ובבא.

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *