פנינים ממרן הרב עובדיה יוסף לפרשת אחרי מות-קדושים


"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו" (טז, יז).

כתב מרן רבינו הגדול זצוקללה"ה (מאור ישראל – דרושים, עמוד סו ד"ה קראנו):

נאמר בפסוק: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו", כי מועד וזמן לאדם על הארץ, ונאמר: "ימיו כצל עובר", ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת ויחי רמז קנה): לא כצל כותל או אילן, אלא כצל עוף פורח באויר, וזהו שאמר: "אדם להבל דמה", רצונו לומר, שאדם הראשון שחי תתק"ל (930) שנה, דמה להבל בנו שחי לימים מספר.

והיות ואמרו רבותינו ז"ל שאם רואה אדם שיצר הרע מתגבר עליו, יזכור לו יום המיתה, וזה שאמר הכתוב: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד", שיחשוב את עצמו כמי שאינו, והרי הוא כאין וכאפס, "באוהל" – זה העולם הזה אשר בו מועד לכל חי, "בבואו לכפר בקודש עד צאתו", ועל ידי זה בכוח יגבר איש על יצר הרע בזכרו כי אם בגופו יבוא – בתורה ובמצוות, כיונה זו שכנפיה מגינות עליה, אף המצות יגנו עליו ובגופו יצא, שהתורה מלווה את האדם, כמו שאמרו בגמרא (סוטה ג:) מדכתיב: "והלך לפניך צדקך".

(משוש תבל-ויקרא).

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *