פנינים ממרן רבינו עובדיה יוסף לפרשת בהר


"ויראת מאלקיך, וחי אחיך עמך" (כה, לו).

הסביר מרן פוסק הדור זצוקללה"ה (הובא בספר ביכורי ראובן ח"ב, עמוד 501):

ישנם אנשים שמתיימרים להיות יראי שמים, והם מהדרים במצוות כפי עושרם, ומפרישים מכספם כסף רב לקיום המצוות, קונים חנוכייה מפוארת מכסף טהור באלפי שקלים, פמוטים לשבת מכסף טהור, כל שנה מחליפים הם טלית גדול וקונים לעצמם טלית חדשה, לסעודות שבת וחג הם קונים כל מיני מטעמים יקרים, בשר ודגים ויינות משובחים ועוד כהנה וכהנה, ומקיימים בעצמם את דברי הפסוק: "ויראת מאלקיך".

אלא שבמה דברים אמורים? אנשים אלה מקפידים רק במצוות ובמעשים טובים שהם בעצמם נהנים מהם, במצוות אלו הם מוכנים לפזר ממון רב בהרחבה יתירה, אולם בשעה שעומד עני על פתח ביתם ומבקש מהם צדקה, שם הם אדישים ונותנים מעט מן המעט, ודי להם בנתינת שקלים בודדים לצדקה.

ועל כן הכתוב בא ומזהיר אותם: "ויראת מאלקיך", אך גם תשתדל שבאותה מידה תקיים גם: "וחי אחיך עמך!", ובזה יזכו לברכת טוב, כי כל מעשיהם לכבוד ה' יתברך.

(משוש תבל-ויקרא, עמוד ערא-ערב).

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *