מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

אנחנו עדיין בדרך אל האושר. אבל יש עדיין מכשולים שצריך לסלק מן הדרך.

רחל חזרה יום אחד מהעבודה נסערת. המנהלת נזפה בה פעמיים לדעתה שלא בצדק, והיא ענתה לה חזרה כיד ה’ הטובה עליה. היא כבר חיכתה בקוצר רוח ליוסי, בעלה,  שיחזור ותוכל לספר לו את כל מה שקרה. יוסי אכן חזר והקשיב לכל הסיפור מהתחלה ועד הסוף [שהרי למד שכשאשה מספרת את מה שקרה, היא חווה את הדברים מחדש, ובכך מרגישה את השותפות שלו במה שקרה לה].

כשגמרה רחל לספר, אמר יוסי: תראי, “אני חושב שאת צודקת. אבל בכל זאת לא היית צריכה לענות לה”. רחל הגיבה בכעס, ואמרה: “אני רואה שאתה בכלל לא מבין אותי”. יוסי השיב: “מדוע?! הרי שמעתי מהתחלה ועד הסוף! אני יכול לחזור על כל מילה שאמרת, ואפילו אמרתי שאת צודקת”.

כאן, אנחנו צריכים לעמוד על נקודה יסודית.

כשהאישה רוצה שיבינו אותה היא לא מחפשת את ההבנה השכלית של הדברים, אלא שיבינו את מה שהרגישה, ושהבעל יגלה הזדהות ואמפתיה עם הרגשות אלו.  היא לא צריכה כרגע עצות ולא פתרונות איך לנהוג בפעם הבאה, אלא רק את ההסכמה והכלה של רגשותיה.

הדבר מצריך עבודה, לא כזו של השכל אלא של הלב. לרדת לעומק רגשותיו של הזולת ומה הוא מרגיש באותה שעה, ולהביע הזדהות עם הרגשות.

יהי רצון שה’ ינחנו בדרך אמת ויטהר ליבנו לעבדו באמת.

נכתב ע”י הרב ישי מצגר – יועץ זוגי ומדריך חתנים