מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

בראש ובראשונה אבהיר כי בימים האחרונים עקב המצב לצערינו אנו רואים הרבה רבנים שמפרסמים ‘קולות’ בעניינים שונים ומתירים את האסור בכל מיני גיבובי קולות של פוסקים למיניהם. ואני לכשעצמי חושב שאה”נ אם אדם רוצה למצוא ‘קולות’ בכל פסק ופסק ניתן לעשות כן ולקבץ את הנידחה והצולעה דברים דחויים מהשורש שמעולם לא סמכו על כך גדולי ומאורי הדור שליט”א וזצ”ל ולהתיר כל מיני קולות החל מדברים שגופי תורה תלויים ואיסורים חמורים עד למאוד (טבילה באמבטיה רח”ל) ועד זלזול באיסורי שבת ויום טוב (כל מיני ‘”זום” למיניהם)  ובכולם המכנה המשותף מציאת “קולות” מ’הבוידם’ עם צירופים מצרופים שונים ומשונים.

גם אני הקטן בבואי לדון בכל שאלה שנקראת לפנינו (וב”ה לא חסרות כאלה ביום) במחשבתי קיימים כמה וכמה צירופים להקל. אבל יראתי עד למאוד לפתוח האי פיתחא ולגבב קולות שיכול מאוד להיות דנפיק חורבא מיניה. וכבר אמרתי לחברים שהפצעים הרוחניים אחר מגיפת ה’קורונה’ יכולים להביא נזק אדיר לאחר סיום המגיפה הנוראה הזו שהנזק מהם חלילה יהיה גדול יותר מהמגיפה עצמה וכפי שכבר כעת אנו שומעים באוזנינו והדברים צועקים וידועים ואין צורך לפרטם, וד”ל.

אם כי אני רוצה לומר דישנם פסקי הלכה שיצאו מידי גדולי ישראל בעבר שבהחלט כל מורי ההוראה יכול לקחתם גם לזמנינו. ובפרט מאלה שהיו מגדולים המורים והיראים, מרנן ורבנן גדולי התורה אשכנזים וספרדים כאחד, אבל גם כאן צריך הדבר להעשות בשום שכל ובמתינות וישיבה והיקף של כל הצדדים עד לפסק ההלכה הצרוף שמעורב בו כמה שפחות נגיעות (כדוגמת הפרסום, וד”ל)  ואחריות כבידת משקל הרובצת על כל מורי ההוראה די בכל אתר ואתר.

וזאת למודעי כי לענ”ד כל דבר שהוא מחודש ודרוש שיקול דעת צריך המורה הוראה לקיים “מזקנים אתבונן” ולקבל אישור לפסקו מגדולי ומאורי הדור. ואף כי בדור זה נתברכנו במדיה שופעת  המפיצה תורה לכל עבר וקול התורה נשמע בארצינו ומגיע לכל אתר ואתר, אמרי לה בהלכה ואמרי לה בדברי מוסר והגות, אם כל זה לימדונו רבותינו שצריך אדם להיזהר שלא יתערב במעשים הטובים השטן הוא יצר הרע השאור שבעיסה וצריך לא ליפול לרשתו שטומן לנו השכם והערב בתחבולותיו.

ואשתף את הקוראים עד כמה חשיבות יש לכל הוראה והוראה. פעמים רבות נוכחתי לראות כן אצל מרן הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הגאון פוסק ומנהיג הדור רבינו יצחק יוסף שליט”א אשר בבואו לדון בכל פסק ופסק ובפרט בדברים המחודשים ראו עיני במוחש עד כמה רבינו זהיר מאוד בהוראותיו ודן בהם במיתון  ושוקל דבריו בפלס למען לא תצא הוראה ללא שימת לב. הרב אינו שולף חלילה פסק על אתר, אלא מבקש לברור נפה אחר נפה ושוקל בפלס את כל הצדדים ביראה גדולה עד למאוד ובהשלכות הקיימות בכל פסק ופסק, דן ומסיק כיד ה’ הטובה עליו. זאת על אף שזכה לחבר ספרים רבים ונפלאים בכל מקצועות התורה עם היקף של פוסקים אדיר וזכה במשך שנים על גבי שנים לשמש את גדולי ההוראה בדור הקודם ובראשם אביו מרן נזר ישראל ותפארתו רבן של כל בני הגולה רבינו הגדול עובדיה יוסף זצוקלה”ה, ויושב על התורה ימים ולילות ללא הרף ומרביץ תורה ויראה במשך שנים ע”ג שנים הן בקרב התלמידי חכמים והן בקרב שכבות העם, ולמפורסמות אין צריך להביא ראיה.

מרן שליט”א הוא סמל ומופת ליראת ההוראה ולשיקול הדעת במיתון, בו אנו צעירי הצאן צריכים ללכת בעקבות הרועה, ולהיות מתונים בדין, ופעמים מה שלא עושה הגיל והחכמה עושה הנסיון  וכדאיתא בגמ’ (ברכות לט.) אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן. ופרש”י (שם ד”ה זקנה) הלא זקן אני והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך לפטור וכו’, ע”כ. וק”ו היכא דאיכא חכמה, גיל ונסיון. נמצינו למדים עד כמה חשוב לפנות בדברים המחודשים לזקני ההוראה ויושבי על מדין אשר ביראתם וחכמתם מנהיגים את הדור והוי שימוש חכמים דאחד מקנייני התורה הוא.

וחלילה דלא לישתמע מינאי כי הנני בא להטיף מוסר למאן דהוא, כי מי אני חד מן צעירי הצאן דיעשה כן, בודאי שלא, אלא באתי לחזק את עצמי וחברי לקיים בישישים חכמה ולהיות מן הזהירים בהוראה ובפרט שנמסרה לציבור הרחב וכמה גופי תורה ואחריות איכא שיש להתייעץ במיתון עם גדולי ומורי ההוראה זקני הדור וחכמיה.

ובימים האחרונים עקב המצב הקשה, היינו עדים לשאלות הרות גורל גם בחומרתם כדוגמת טבילה לנשים, מנין במרפסות (שיש השלכה לברכה לבטלה ועוד ועוד) טבילת כלים, שמיעת מוזיקה בימי העומר, תספורת וגילוח בימי העומר, חתונות, וכו’ וכו’. יש דברים המופיעים בפוסקים ומהם דברים שהם מדרבנן דאולי קילי טפי, אבל בדברים שיש בהם איסורי תורה או הוראה לשעה שצריכה מיתון ואחריות, יש לנו לחכות למוצא פי רבותינו שישבו על מדוכה זו ויכתבו תשובה מפורטת אחת לאחת עם כל הצדדים ואז להורות כדבריהם.

וכבר שמעתי בימים האחרונים מכל מיני רבנים המשיבים בכל מיני כלי מדיה למיניהם כל מיני גיבובי דעות מדעות בשאלות העולות בימים אלו מבלי להתייחס בתשובה מפורטת לכל הטענות שהועלו בפסק הבא לפניהם וכל יודע ספר וצורב יודע עד כמה קשה לסמוך על כך כי תורתינו, אמת כתיב בה. צא וראה מש”כ הקרבן נתנאל (פרק במה מדליקין סי’ כב אות ק) להתיר טבילת נשים במקוה בחמין בליל שבת
משום דטבילה במקוה לא הויא בכלל גזירת מרחצאות ושכן העלה בתשובה באריכות. וכתב עליו הנודע ביהודה (תנינא
סי’ כד – כה) דהויא מילתא בלא טעמא ובלא ראיה, ואף שהפליג לומר שכתב כן באריכות, אין לנו לסמוך על דבר שלא
בירר לנו טעמו, ואין עלינו לקבל דברים שאין אנו רואים הטעם שלהם אם הוא טעם לשבח. ע”ש. (והובא בטהרת הבית
ח”ב סוף עמ’ תסג). שו”ר שכיוצ”ב כתב בס’ “מערכת השלחן” למו”ר הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט”א (ח”א עמ’
כב ד”ה ואמנם).  ואם כי דלת העם מתפתים אחר הנשמע, מכל מקום חכמי וצורבי בית המדרש, בודאי אין דרכם כן.

ואיתא בברכות (ז:) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר (מלכים ב –
ג, יא) “פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו” למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.
ע”כ. וכתב המאירי (שם) ולעולם בענין ההוראה ישמש תלמידי חכמים, שהגרסא סיבה לחכמה, ושמוש הזקנים והחכמים
סיבה לידיעת המלאכה והוא ענין ההוראה הן בדין הן באסור והיתר.ע”ש. וז”ל המהרש”א (שם) יש כמה הלכות שאדם
לומד מרבו שאינן למעשה כדאמרינן בכמה דוכתין, ומשום הכי קאמר דגדולה שימושה שרואה ברבו הלכה למעשה. ע”ש.

והגאון רבי אהרן עזריאל בספרו אזן אהרן (מוסר אב, אות יט) כתב וז”ל, נקוט האי כללא בידך, והוא סמא דכולא להראותך
הדרך הטובה והישרה על ידה תהיה שלם בכל מדות טובות שמנו חכמים והיא זאת, הוי מתאבק בעפר רגלי החכמים, והוי
שותה בצמא את דבריהם וכו’, ותשמש אותם כמו שנאמר גדול שימושה וכו’. ואז מהם תלמד לעשות הישר בעיני אלהים
ואדם וכו’, ובזה נשתבחו גדולי חכמי ישראל באומרם, כל ימי גדלתי בין החכמים. ע”כ. ובספר משנת חכמים (למהר”מ
חאגיז זצ”ל) מבואר הטעם של חשיבות הלימוד ע”י שימוש ת”ח, שכן כשהתלמיד נמצא אצל הרב, ושומע כיצד הוא פוסק
הלכה לאנשים הבאים לפניו, הרי אח”כ כשתבוא לפניו שאלה זו יזכור את ההלכה, וידע כיצד לפסוק. ועוד, כשרואה
הלה זו בפועל, נשאר הדבר רשום בזיכרונו ולא ישכח ממנו במהרה, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לרואה
הלכה למעשה. בנוסף לזאת מלבד לימוד ההלכה ע”י שמושה של תורה אצל רבו, יקבל מרבו גם מוסר להלהיבו
בלימוד התורה. ע”ש. והגאון רבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע (ברכות מז:) פירש שימוש ת”ח זו תורה שבע”פ.
וכתב עוד בכתובות (צו.) שהלימוד צריך להיות שלם בדיבור ובמחשבה. והמעשה של עסק התורה הוא השימוש שמשמש
התלמיד לרבו. ע”ש. ועי’ בספר “ברוך שאמר” שפירש את הגמ’ גדולה שמושה יותר מלימודה וז”ל, ובהשקפה ראשונה
זה תמוה, כי איך תעלה מעלת השימוש על מעלת לימוד התורה בעצמה, והלא כידוע שקולה ת”ת כנגד כל המצוות
(פאה פ”א מ”א ות”ת כנגד כולם) והקב”ה אמר לדוד, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה, מאלף עולות
שעתיד שלמה בנך להקריב (שבת ל.). וביאר, כי השימוש לא איירי בשימוש גופו של הת”ח, כי
אם ביחס הלימוד, והביאור הוא, כי לימוד הבא ע”י זה שמשמשים את הרב ומתבוננים בדרכיו, בדרכי לימודו
ובהוראותיו ובכל ענייניו “הלכה למעשה” לימוד עולה במעלה גבוהה על סתם לימוד מפני שלימוד
מעשי משתרש בלב וברעיון הרבה יותר מאשר סתם לימוד מתוך הספר לבדו, כי כן הוא מסגולות הטבע
בכוחות הנפש, ע”ש. ובספר מאור ושמש (פרשת שופטים ד”ה או) כתב, כי אם ייסתר איש במסתרים הרחק מאדם
ויתבודד לבדו ללמוד יומם ולילה בתורה ויקיים מן הבא בידו אשר ימצא כתוב ובלי רב וחבר,
הנה האיש אשר כזה יוכל להיות במחשך מעשהו כל ימיו ולא יגיה עליו אור נעימות השם יתברך ולא ידע
את ה’, וכבר מנו חכמינו ז”ל במ”ח דברים שהתורה נקנית בהם שמהם הוא שימוש חכמים ודיבוק חברים,
ואמרו בזוהר (כי תצא) כי אלמלא צדיקי כל דור ודור המלמדים דרך ה’ ועבודתו יתברך, אי אפשר לאדם
שיראה דבר אחד בתורה על בוריו ומצוה אחת על אמיתתה. ע”ש.

בימים אלו בהם הבלבול גדול והחושך יכסה ארץ, שלומי אמוני ישראל סגורים בביתם ואין מאיתנו יודע מה העתיד ומטבע הדברים באים לפתחינו שאלות חשובות מאוד וכבידות משקל אף שיש לכל אחד מאיתנו אחר גמר חיפוש מחיפוש ראיות להתיר יש להתבונן בזה הדק היטב ולהתייעץ עם גדולי דורינו שישבו על מדוכה זו ולקבל מיראתם ונסיונם הרב וכך להורות.

ה’ יתברך יערה עלינו רוח טהרה ממרום למען לא ניכשל בדבר הלכה ונורה כדת וכרצון ה’ יתברך ויסיר המגיפה מעלינו ועוד ישמע קולו של יעקב בבתי המדרשות ובבתי כנסיות ויאמר לצרותינו די, אכי”ר.