“ויהיו חיי שרה, וכו’ ותמת שרה“.
הפרשה נקראת “חיי שרה” ולמרות שמה של הפרשה, אנו מוצאים בתחילת הפרשה סיפור פטירתה.
כולם חיים את חייהם, ישנם שמנצלים אותם וישנם שמעבירים אותה בהלוך ושוב. וכשסיימו אותם הם באים ללא כלום.
שרה ניצלה את חייה. שרה מילאה אותם.
לכן אף מותה הוא חיים – חיים שבאו איתה לעולם הבא.
חיים עמוסים בתורה ומצוות. חיים שניצלו אותם.
_ _ _ _ _
ידוע הסיפור על רבי מאיר שפירא מלובלין שבילדותו הזמינה אימו מלמד מעיר אחרת ללמד את בנה תורה. כנהוג באותם ימים,
בהתרגשות רבה, אימו ליוותה אותו בבוקר לתחנת העגלות. המתינו הבן ואימו למלמד, אך העגלה עם המלמד בוששה לבוא. כך המתינו כל היום, עד שלעת ערב הבינו שהעגלה לא תגיע באותו יום. בפחי נפש, שבו השניים לביתם.
והנה, פרצה האם בבכי. ניגש מאיר הקטן לאימו וביקש לנחמה
‘אמא, אל תבכי, בעזרת ה’ מחר תגיע העגלה ואלך ללמוד תורה’. אך אימו מיאנה להתנחם.
והשיבה לו משפט עמוק:
“בני, כל יום שעובר ללא לימוד התורה הוא בבחינת אבדה שאינה חוזרת לעולם”.
משפט זה חדר לליבו, של רבי מאיר וליווה אותו מאז בכל תחנות חייו ליסוד ולדרך חיים, והוא מהווה היסוד למפעילותיו: ישיבת ‘חכמי לובלין’ ולימוד ‘הדף היומי’.
_ _ _ _ _
מספרים על איש עסקים שחלה, והרופאים אמרו לו שקיצו קרב, ותוך תקופה קצרה הוא עומד למות.
חשב – מה הדבר הכי חשוב שיש לו בעולם ונזכר..
-ילדיו…
אך לצערו כבר גדלו הילדים, והקשר רופף. את זמנו הוא כילה בעסקיו. וכמה יכול להספיק לחדש עמם קשר בתקופה שכזו..
באו וננצל כל עוד והאפרוחים עדיין בקן.
לקשר איתן ובריא, טרם יפרחו ויהיו בעצמם הורים..
הבה ננצל ונשפר את היום בשביל הרגע הנוכחי שעוד רגע יחלוף, ואף בשביל מחר, ושלא חלילה יהיה מאוחר!
שנזכה למלאות ימינו, וליצוק בהם תוכן.
הכותב: הוא יו”ר ארגון “בנועם – שיח” לתגובות \ הערות \ הארות N3201525@GMAIL.COM
תודה רבה רבי חנניה. דבריך נעימים בהירים ומחכימים. תודה!