מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

במסגרת התוכנית “חכמת החינוך” ברדיו ”קול תבונה”. השאירו מאזינים שאלות שונות. ובמהלך החודש האחרון הרבו לשאול על האיך חיים את חודש אלול עם ההרגשה המתוקה של קירבה להשי”ת ”אני לדודי ודודי לי”, עם “המלך בשדה”. חודש שכונה בשם ‘הימים הנעימים והנחמדים’ עם המעלות של המלך בשדה.

ולא רק עם לחץ, סטרס, כמו שיש מכנים זאת ‘פוביית אלול’. ושואלים איך אפשר להגיע ל ‘וגילו ברעדה’?

רבי יחזקאל סרנא זצ”ל ר”י חברון עמד על כך

ישנם שתי תקנות תיקנו קדמונינו, בחודש אלול.

1. לתקוע בשופר במהלך חודש אלול. – שהתקיעות באות להחדיר הלבבות
2. לומר מזמור לדוד ד’ אורי וגו’  – למלא תקוה וביטחון בד’.

וזה נראה סותר מצד א’ להחדיר הלבבות ומאידך –  למלא תקוה וביטחון בד’.

וביאר ר’ יחזקאל כי אין זו סתירה:

ישנה בהלה וישנה יראה, הבהלה הלא היא היפך היראה, הבהלה גורמת לאדם התפוררות החושים ופזור הנפש.

והיראה היא הכה מוצקה של העמידה  לפני ד’ מתוך אחריות עמוקה.                                                                                                                                                                                                                           כאשר ישנו אדם מבוהל עליו להפעיל את מידת הבטחון. כאשר האדם בוטח בבוראו אין מקום לבהלה. וכלשונו: ‘לזה בא הביטחון ומעמיד את המתיירא על רגליו. ועם הבטחון חדלה היראה עם כל בהלת הרעיונות מלהיות בהלה. והיא נעשית יראה הראויה לשמה המעמידה ומקיימת את האדם לפני בוראו’. הביטחון מעמיד את האדם וכשבוטח אינו מבוהל, אך הוא מבין ממי הוא בוטח – מהבורא ית”ש אז הוא מתמלא יראה ממנו. אך זו יראה נעלה וטהורה ולכן תיקנו שני תקנות אלו בחודש אלול, וכלשונו של ר’ יחזקאל: ‘לפיכך היראה והביטחון תאמי צביה הן, ושתי התקנות, שהן השופר והמזמור – תקנה אחת היא של יראה נעלה וטהורה’.

אלול! ישנם שיש להם חרדה ממש! אך מה לו לבוטח שהוא כבן לפני אביו. באים לפני ה’ ‘כבני מרון’ מבארים חז”ל שזהו פתח צר שאפשרי רק לאחד לעבור בתוכו.

מדוע, והרי הקב”ה יוכל לדון את כולם בבת אחת? אלא הקב”ה חפץ בכל יהודי שיבוא בנפרד. אין כאן תור של ברואים ויצורים שונים.                                                                                                                                    יש כאן תור של יהודים – ”בנים יחידים” שהקב”ה חפץ בכל חד בפני עצמו.

אלול הוא לא משתק! אלול הוא חודש של רחמים, של אהבה עצומה לה’ חודש שה’ קרוב אלינו. וכמ”ש החיי אדם כי מאהבת ה’  לעמו הקדים להם לימי ר”ה ויום כיפור. את חודש אלול שהוא חודש שנפתחים בו שערי הרחמים.

הקב”’ה ממתין לנו שנשוב אליו ברחמים “שובו שובו בנים שובבים” “שובו אלי ואשובה אליכם”

באו ונשוב!

באו ונחכים עצמנו ומשפתחינו – נחוש את אווירת הימים הנעימים והנחמדים. ונקרב את מעשינו לליבנו ונחוש אנו ובנינו את מתיקות ימי הרצון “אלול”

לתגובות הארות \ הערות שלח ל:  N3201525@GMAIL.COM