האמת, שהתחושה שאני חש כשאני יושב לכתוב את הטור, היא שהטור יהיה שונה מ’חבריו’ הקלאסיים יותר.
חשבתי לכתוב על נושא מסוים, והזדמן לידי אמש בחור, שישבתי ללמוד ולשוחח עימו בבית המדרש.
הבחור חיפש כל הזמן פינה שקטה וחשוכה והפריע לו מאוד שיש תאורה.
דברתי עם הבחור והבנתי שזו לא בעיית תחושה. זה משהו מעבר…
מספר לי הבחור, שכשיש אור רואים שיש עליו כתמים בבגדים.
האמת שחיפשתי ומצאתי איזה “כתם”, ששיעורו פחות מאיסור חמץ בפסח…
ומה הבעיה שיש כתם? – שהציבור יראה שיש לו!
אמרתי לו שזה ממש קשור לפרשת השבוע!
אך עוד לפני כן: מי אמר שבכלל מסתכלים עליך כ”א מסתכל על עצמו או מדמיין – מה אחרים חושבים עליו…
ובפרשתנו: “ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם” – היה אומר הרבי מקוצק זיע”א: זה היה אחד מהחטאים הגדולים של המרגלים!! “ונהי בעיננו כחגבים” – ניחא – זה עוד אפשר להבין. אבל: “וכן היינו בעיניהם”? – מה בכך? מה אכפת לך איך אתה נראה בעיני אחרים?….
ונניח שמישהו אכן מסתכל עליך. אומר החידושי הרי”ם: אם רוחו של האדם נמוכה והוא אפס בעיני עצמו, אל ייפלא אם ייראה כך בעיני אחרים.
אנשים מוצלחים – ראשית כל הם מוצלחים בעיני עצמם ואחר כך גם אחרים רואים אותם אכן כשווים. אבל מי שאינו מעריך את עצמו – זה גורם ומשפיע שגם אחרים יסתכלו עליו במבט דומה ולא יעריכו אותו.
תחשיב את עצמך. תעריך את עצמך. ואז כשיסתכלו עליך – יראו בך דמות לחיקוי.
למדנו אפוא:
- מי אמר שמישהו מסתכל עליך?
- גם אם מסתכלים עליך – מה אכפת לך איך אתה נראה בעיני אחרים?….
- כשהאדם אין לו ערך עצמי ובטחון עצמי, והוא אינו מחשיב את עצמו. מי יחשיב אותו?
כל זה חשוב מאוד ללמד ולהחדיר כבר לילדים, עדיין בקטנותם. –נחסוך להם דמיונות. ונחזק בהם את הביטחון עצמי, ולחסוך הרבה צער, ולזכות בס”ד לנחת.
לתגובות והארות/הערות: N3201525@GMAIL.COM
יפה, כבוד הרב!