שלום וברכה מורי ורבותי!

ערב שבת שלום, שבת פרשת ויצא.

ופרשתנו פותחת בפסוק: “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה”, יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן, יש פה איזו שהיא כפילות, מצד אחד הוא הלך לחרן, האם זה לא ברור שהוא יצא מבאר שבע? מי יכול להגיע לחרן מבלי לצאת מהעיר שבה הוא היה עד כה?

אם כך, למה היה צריך הכתוב לפתוח במילים: “ויצא יעקב מבאר שבע”?

ועל כל אומר רש”י הקדוש במקום, על פי רבותינו, חז”ל הקדושים: “מכאן, שיציאת צדיק מהמקום עושה רושם”.

כלומר, באר שבע היא לא אותה באר שבע של אתמול, כי אתמול היה כאן יעקב אבינו והיום הוא לא כאן.

רק שניה, ועד היום כשאברהם האם יצא ממקומו, או כשיצחק יצא ממקומו, לא היה כתוב “ויצא” בקול רעש גדול, האם הם היו קטנים יותר מיעקב אבינו? מה קרה? מה התשובה?

שימו לב טוב!

בזמן שיעקב יצא, אביו יצחק עדיין היה בבאר שבע, מה זה אומר?

שכאשר הצדיק הגדול נמצא במקום והייתי אומר שהבן שלו הקטן יצא מהבית זה לא אמור לעשות רושם, אומר לך הקדוש ברוך הוא: “דע לך, שגם בחור הישיבה הצעיר הזה שיוצא מהבית שלו, עושה עליי רושם גדול”.

אף פעם אל תחשוב שגדולי ישראל הם אלו שעושים רושם גדול בשמיים, ואילו החיילים הקטנים של הקדוש ברוך הוא, בחורי הישיבות והאברכים הם סוג ב’ וג’ ואף אחד לא שם מה קורה איתם, ממש לא!

אומר לך הקדוש ברוך הוא שאם קיומו של גדול הדור יצחק אבינו במקום, עדיין כולנו שמים לב לבחור הישיבה הצעיר והקטן הזה שנקרא יעקב אבינו.

כולנו מחבקים אותו, כולנו מנשקים אותו, כולנו אוהבים אותו ואומרים לו: “אם יצאת אני באר שבע זו לא אותה באר שבע שהייתה עד היום”.

כל אחד מאיתנו, מי שזכה לבנים בני תורה, ומי שלא, לוקחים את בני התורה, מחבקים ומנשקים אותם, ולכבוד הפרשה הזו אומרים להם: “כאשר אתה פה וכאשר אתה לא פה, העיר שלנו היא עיר אחרת לחלוטין!”.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?

וברוכים תהיו!

שלום וברכה מורי ורבותי!

ראש חודש טוב ומבורך, ראש חודש אב.

אב זה אחד החודשים הכי עצוב בשנה, וליתר דיוק, החודש העצוב ביותר בשנה.

אנחנו קרבים לתשעה באב, ו”משנכנס אב ממעטים בשמחה” (תענית כ”ו ע”ב).

אז מה זאת אומרת ‘ראש חודש’? מה זאת אומרת ‘ראש חודש שמח’?

איך ההתייחסות שלנו צריכה להיות ליום הזה?

היום הזה הוא יום שמח. כל יום בחיינו הוא יום שמח.

אמנם ממעטים בשמחה, אבל עדיין ישנו רגש של שמחה.

ולמה?

כי אנחנו בחלק מתהליך ארוך ומתמשך.

כאשר אתה נמצא בתוך חלק מתהליך, אתה יודע שגם אם עכשיו לא כל כך נחמד, זה רק חלק מהתהליך, ובעזרת ה’ יהיה בזכות זה הרבה הרבה יותר נחמד.

ערב שבת פרשת מסעי.

ובפרשתנו מונה הקדוש ברוך הוא בפני עם ישראל את כל התחנות בהם הם עברו עד שהגיעו לפתחה של הארץ המובטחת.

מה משנה כל כך מה היה באותן תחנות? למה עלינו לחזור על השמות המוזרים הללו?

אומר לך הקדוש ברוך הוא על ידי עבדו משה: “היו ימים יפים, היו ימים רעים, היו תחנות נאות והוא תחנות שהיה ממש קשה בהן, אבל כולן היו תחנות בדרך לבית האמיתי והגדול שלנו, בדרך לארץ ישראל, בדרך לבית המקדש”.

כאשר אתה מבין שאתה חלק מתהליך, גם בימים אפורים אתה יודע לשמוח, לחייך, לשרוד, להחזיק מעמד, ולנצח בדרך הקשה.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?

ברוכים תהיו!

שלום וברכה מורי ורבותי!

ערב שבת שלום, שבת פרשת מטות.

“אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה” (במדבר ל, ג).

הוא בסך הכל אחז כיכר לחם ואמר: “אני נודר” או “נשבע, שלא לאכול מאותו הכיכר”, באותו רגע הכיכר הזו נהיית אסורה עליו באכילה כאילו מדובר בשקצים ורמשים, בבשר וחלב, או בבשר חזיר.

מה קרה? בסך הכל הוציא כמה מילים מהפה?

אומר לך הקדוש ברוך הוא: “יקירי! אתה חושב שבסך הכל הוצאת כמה מילים מהפה, דע לך, שכל מילה שלך פועלת את פעולתה, כל מילה שלך משפיעה, וכל מילה שלך יכולה להפוך היתר אפילו לאיסור”.

זה נכון בנדרים ושבועות, זה נכון בחיי האדם, וזה נכון בחיים הבין- אישיים בין אדם לחברו.

כאשר אתה מוציא מילה מהפה, אתה יכול לחרוץ גורלות, אתה יכול להחליט האם חבר שלך יהיה היום ביום של מצב רוח או ביום רע, יצליח בלימודים או יפול, האם הילד הקטן הזה יתחיל את חייו ברגל ימין ויהיה מאושר, או חס וחלילה להיפך.

למילה יש כח בעליונים ובתחתונים, מימין ומשמאל, ברוחניות ובגשמיות, אין משהו שהמילה שלך לא יכולה לשנות לטוב או לרע.

“מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן” (משלי יח, כא) זה כפשוטו, לא מדובר במליצה, לא מדובר בדרש, זהו פשט אמיתי לחלוטין, עם הפה שלך, כלי הנשק העצום הזה, אתה יכול לעשות דברים טובים ורעים כאחד.

אשרי מי שבוחר לעשות בו אך ורק דברים טובים, לשבח, לפאר, לפרגן, ולומר אך טוב, ולזכות להפוך את כל הסובבים אותו למאושרים.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל הצוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה?

וברוכים תהיו!

שלום וברכה מורי ורבותי!

ערב שבת שלום, שבת פרשת פנחס, ומה בפרשתנו?

“פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלום”.

אנחנו בכל שנה שואלים, למה שלום? הלא הבחור התנהג בצורה קשה, בצורה כואבת, שגם אם היא הייתה נכונה ומוצדקת, הייתה מגיעה לו איזו שהיא מתנה שקשורה למעשה שהוא עשה.

הרי הקדוש ברוך הוא תמיד מקפיד להעניק לאדם מידה כנגד מידה, היכן המידה כנגד מידה לפנחס שניהל  מלחמה ובתמורה קיבל שלום?

התשובה פשוטה וידועה, המעשה לא נמדד לפי איך שהוא נראה במטר הקרוב, הוא נמדד לפי התוצאה שלו, והתוצאה של פנחס הייתה שלום בין הקדוש ברוך הוא לבין בני ישראל בעולם הזה.

זה אומר שכאשר אתה עושה מעשה טוב, מעשה של שלום, לא משנה אם בדרך צריכים גם לעבור אי אלו דברים קשים ואפילו שנראים רע, אם המטרה טובה ולשמה אתה עושה, כל מה שמסביב נהיה כשר וטהור.

אסור לך לעבור איסורים, אסור לך לעבור עבירות, ואסור לך אפילו לצער בני אדם, אבל כאשר מדובר בחיים הפרטיים שלך, אל תנסה תמיד ללקק דבש, אם באמת צריך לאכול מרורות בכדי לעבור שלב ולהגיע למצב טוב יותר, הרי שמחובתך לעשות זאת, ושם נמצאת ההצלחה הגדולה.

פעמים רבות נמצא כל אחד מאיתנו בפני איזו שהיא מהומה או איזה שהוא אתגר רוחני והוא מסתפק, האם לעבור אותו? האם להישאר שליו ושקט?

זה גם נכון בגשמיות, במקום העבודה, במקום הלימודים, האם להישאר באותו מצב שנמצאים בו היום, או קצת להכביד על עצמנו ולעבור ולהגיע לאטמוספרה אחרת?

פנחס מלמד כל אחד מאיתנו, אם את רוצה את החיים הטובים והיפים באמת, תלמד קצת להתאמץ, כי התוצאה שווה את זה ושווה הרבה הרבה יותר.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?

וברוכים תהיו!

שלום וברכה מורי ורבותי!

ערב שבת שלום, שבת פרשת בלק, ומה בפרשתנו?

בלק רואה את עם ישראל, והוא מתחנן לבלעם: “בוא ותקלל אותם”, בלעם מחפש במה לקלל והוא לא מצליח, במקום קללה יוצאות מפיו ברכות.

ומה הברכה המרכזית בה מפאר, מהלל ומשבח בלעם את עם ישראל?

“מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (במדבר כד, ה)- בלעם, עם העיניים הגדולות שלו, יודע תמיד להסתכל בחצר של האחר, בבית של האחר, בסלון, בספה, להציץ ולבדוק מה קורה שם, והנה הוא רואה את עם ישראל שאין פתחיהם מכוונים זה לזה.

עם ישראל לעולם לא יבנו אוהל פתח מול פתח, אלא תמיד פתח האוהל מימין יהיה לעומת גב האוהל משמאל, בכדי שאני לא אראה מה קורה בבית שלך, ואתה לא תראה מה קורה בבית שלי.

מה קרה בלעם? למה התלהבת כל כך?

אומר לך בלעם: “שים לב! בזמן שאני משקיע יחד עם רעייתו וילדיי להסתכל אצל כל השכנים מה יש להם ומה אין להם, יושב היהודי בביתו ומסתכל על אשתו ועל ילדיו, דן איתם ביחד מה צריך ומה לא צריך, ואיך ניתן לשפר את הבית ואת החיים המדהימים שלהם”.

“אנחנו שרפנו זמן על קנאה, תאווה וכבוד, והוא בזמן הזה בנה את הבית ואת החיים האישיים שלו. בזמן שאנחנו פיזרנו את האפשרויות בין כל השכנים, הוא מיקד את תשומת הלב בבית ובנה שלב אחר שלב את הנחת שלו”.

בזה קינא בלעם, תסתכל בצלחת שלך, תתמקד במשפחה שלך, ותראה איך משם יחד יוצרים את הישועה האמיתית, הישועה לחיים שלך, שלהם, והנחת של כל בני המשפחה.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל הצוות החיזוק היומי העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?

וברוכים תהיו!