א. קודם שיברך יכוין לצאת ידי חובת מצוה מן התורה, שהרי מצוות צריכות כוונה. ואם לא כיוון כן להדיא יצא, שמסתמא דעת האדם לצאת ידי חובה. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז עמוד ערב].
ב. יש להזהר שלא להפסיק באמצע ברכת המזון בדיבור, ואף לא בשהייה, וכל שכן שיש ליזהר שלא לדבר שיחה בטלה ולשהות שיעור שיכל לסיים את כל ברכת המזון. ואף באמצע הרחמן טוב ונכון להזהר שלא לדבר דברים בטלים שלא לצורך, ומכל מקום מעיקר הדין אין איסור לדבר לצורך באמצע הרחמן, כיון שאמירתו אינה אלא מצד המנהג. אולם אם מברך על הכוס, אין לו לדבר גם באמצע הרחמן. ופשוט שמותר לענות לקדיש ולקדושה ושאר אמנים באמצע הרחמן. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רסה. הליכות עולם חלק ב' עמוד עד].
ג. אם נרדם באמצע ברכת המזון, וכשהתעורר אינו יודע באיזו ברכה עומד, חוזר לתחלת הברכה שיש לו בה ספק אם אמרה. והיינו, אם ברור לו שחתם הזן את הכל, ונסתפק אם סיים ברכת על הארץ או סיים ברכת בונה ירושלים, חוזר לנודה לך וכו'. ואם נסתפק אם חתם הזן את הכל או לא, חוזר לראש ברכת המזון. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רסז בהערה].
ד. טוב ונכון שכל אחד ואחד מהמסובים בסעודה, יברך בעצמו את כל ברכת המזון, כמו שכתב מרן השלחן ערוך, ולא יסמוך על שמיעתו מהמברך-המזמן. שכיון שהם ברכות ארוכות
לא סמכינן לכתחלה על שמיעה מהמברך. וכן המנהג. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רסז].
ה. המברך ברכת המזון או ברכה מעין שלש, ושמע קדיש או קדושה וברכו, אין לו להפסיק ולענות באמצע, שדינם כדין העומד בתפלת "שמונה עשרה". אבל בברכה רביעית שהיא ברכת "הטוב והמטיב" יפסיק לענות לקדיש ולקדושה, כדין האוחז בקריאת שמע וברכותיה. וכל שכן שהמברך שאר ברכות דרבנן הארוכות, כגון ברכת "אשר יצר", ו"בורא נפשות", ו"אלהי נשמה", ושמע קדיש או קדושה, שיש לו לענות עמהם, שדינם כדין ברכות קריאת שמע, ובלבד שיתחיל בברכה, דהיינו שאחר שאמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, המשיך קצת מהברכה, וכבר חלה הזכרת ה' על הברכה. אבל אם התחיל בברכה ואמר ברוך אתה ה', ושמע קדיש או קדושה קודם שיתחיל בברכה עצמה, אין לענות לקדיש ולקדושה. והוא הדין בזה בכל ברכות הנהנין וברכת המצוות. אבל בברכות קצרות אין להפסיק בהם כלל לדברים שבקדושה. [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן יא. וחלק ו' סימן מח אות א', ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רסח. ואף שבכל המקורות הנ"ל נתבאר שבברכה רביעית אינו עונה לקדיש ולקדושה, הנה בהליכות עולם חלק ב' עמוד נח כתב להדיא דחזר בו מהוראה זו, ויש לענות כק"ש].
ו. המברך ברכת המזון, ונכנס לחדר חכם או זקן, צריך לעמוד בפניו, אפילו באמצע ברהמ"ז. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד ער. ובהליכות עולם חלק ב' עמוד נט בהערה].
ז. צריך לשבת בעת שמברך ברכת המזון, בין אם אכל כשהוא עומד, ובין אם אכל כשהוא יושב. ולא יסב בעת שמברך, שהוא דרך גאוה, אלא ישב באימה. ואסור להלך ולברך, ואף בברכת הטוב והמטיב אין להלך ולברך. והוא הדין בברכה מעין שלש שצריך לאומרה מיושב. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז עמ' רעא. ומה שכתבנו שלא יסב בברהמ"ז, ראה בחזו"ע הל' פסח עמ' תשסה, קטז].
ח. אף שמעיקר הדין אין חיוב לחבוש כובע ומעיל (חליפה) בעת שמברך ברכת המזון, מכל מקום טוב ונכון לנהוג כן. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רעב].
ט. אסור לברך ברכת המזון ולעסוק במלאכתו, ולכן אין לסדר את הצלחות והשלחן בעת שמברך ברכת המזון. וצריך להחמיר בזה גם בברכה רביעית, כדי שלא יבואו לזלזל בברכה זו. ומכל מקום בשאר הברכות שהם מדרבנן אין איסור לעסוק במלאכתו בעת שמברך, אם יכול לכוין למה שאומר. ואף על פי כן הנכון הוא להזהר בזה גם בברכות דרבנן. [ילקו"י, דיני ברהמ"ז עמ' רעב. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס"ד, סי' ז' בדין אשר יצר].
י. בדיעבד אם בעת שבירך ברכת המזון עסק בסידור השלחן, יצא ידי חובת הברכה, דלא גרע משיכור שעבר ובירך ברכת המזון שיצא ידי חובה. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז עמוד רעג בהערה].
יא. אותם הממהרים לקום מהשלחן כשמתחילין לומר הרחמן, לכתחלה לאו שפיר עבדי, כי ראוי לישב במקומו עד שיסיים עושה שלום במרומיו וכו'. אך במקום צורך, כגון אם הוא ממהר ללימודו, וכדומה, מותר להמשיך אמירת הרחמן במקום אחר. [ילקו"י, שם עמו' רעג בהערה].
