א. מצוה להסתפר ולהתגלח בערב יום טוב לכבוד החג, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול בשערות. ואין מגלחים בחול המועד, אחד ראשו ואחד כל שיער שבו, אפילו אם נאנס ולא גילח בערב יום טוב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקטז].
ב. נטילת השפם מותרת אף על פי שאינו מעכב האכילה. [ש"ע].
ג. אפילו אם גילח את הזקן [ע"י מכונה או סם] מערב יום טוב, אסור להתגלח שוב בחול המועד, ואפילו דרכו להתגלח כל יומיים או שלשה ימים, ויש מי שמתיר למי שהתגלח מערב יום טוב להתגלח בחול המועד על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול, וחלקו עליו רוב האחרונים והסכימו לאסור. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקטז].
ד. היוצא מבית האסורים בחול המועד, מותר לו להסתפר ולהתגלח, אפילו היה חבוש ביד ישראל שהתירו לו לגלח בערב יום טוב. וכן הבא ממדינת הים, שלא היה ביישוב לפני החג. ולאו דוקא ממדינת הים הרחוקה, אלא כל שבא מחוץ לעיר נקרא מדינת הים לענין זה. ואפילו הגיע לעיר בערב יום טוב, אלא שלא היה לו שהות להסתפר. וכל אלו יסתפרו בצינעא ולא בפרהסיא, ומותרים להסתפר על ידי ישראל, ואין צריך לחזר אחר גוי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקיז. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קצב].
ה. אבל על אביו או על אמו ששלמו שלשים יום של אבלו בתוך ימי חול המועד, וגערו בו, מותר לו להסתפר בחול המועד, בין חול המועד של פסח, בין חול המועד של סוכות. [שם].
ו. מותר להתרחץ ולהסתרק ולחפוף ראשו בחול המועד, ואין לחשוש להשרת נימין. [שם].
ז. קטן מותר לו להתגלח בחול המועד. ויש אומרים שכל זה אם יש לו שער הרבה ומצטער. ויש אומרים דבכל גווני שרי, כיון דלאו בר מצוות הוא. [ש"ע סימן תקלא סעיף ו. כה"ח ס"ק כה].
ח. חולה שנתרפא בחול המועד, ולא נסתפר קודם החג מפני חוליו, וכובד השיער גורם לו נזק מותר לו להסתפר בחול המועד, כיון שאינו עושה אלא משום רפואה. [ילקו"י מועדים עמ' תקכ].
ט. אם חל מילה בזמנה בחול המועד, אין לאבי הבן או המוהל או הסנדק לגלח בחול המועד.
י. מותר לגזוז צפורניו בחול המועד אפילו במספריים, ומנהג בני אשכנז להחמיר בזה. [ש"ע].
