יום חורפי אחד, ישב מרן זיע”א כהרגלו ועסק בתורה, תנור הנפט היה דולק ומפיץ מעט חום, תוך כדי לימודו נזקק מרן לספר מסוים, בהיותו שקוע בסוגיא שלפניו קם מרן אל הספרייה ליטול את הספר שנזקק לו, אך בדרכו, לא הבחין בתנור שהיה לפניו, ומבלי משים נתקל מרן בתנור והפכו הצידה…
תוך שניות ספורות החלה האש להשתולל, לשונות של אש נשלחו לכל עבר כתוצאה מהנפט שנשפך לארץ. קשה היה למרן לברוח, שהרי הספרים שבחדר כה יקרים לליבו, ואיך יניח אותם כך טרף לאש המשתוללת, ניסה מרן לכבות את האש ברגליו, אך ללא הועיל…
עדינה, ביתו הבכורה של מרן זצוק”ל, שהייתה אז בגיל שמונה, הבחינה באש המשתוללת ומיד רצה החוצה ובכוחות לא לה גררה דלי מים אל תוך החדר, בבת אחת הפכה את הדלי והמים פרצו החוצה אל עבר האש המשתוללת, המים זרמו בעוצמה רבה והכריעו את לשונות האש עד שדעכו לגמרי, נס קרה, הבית ניצל משריפה!
“אבא, ברוך ה’ הצלנו את הספרים” שמחה עדינה, “הצלנו את הספרים?!”
תהה מרן זיע”א בחיוך “לא! ביתי היקרה, הספרים הם שהצילו אותנו”.
(משוש תבל).
