בשנת תשנ”א זכתה מדינת פנמה לביקור היסטורי של שני גאוני וגדולי הדור, הלא המה הגאון הגדול רבי בן-ציון אבא-שאול זצ”ל, ראש ישיבת פורת יוסף, ומרן פוסק הדור זיע”א.
דרך ארוכה עשו עד הגיעם לפנמה. תחילה טסו עד קנדה, ומשם למיאמי, שם נאלצו לעשות תחנת ביניים, והמתינו כמה שעות עד מועד הטיסה לפנמה.
בעת שהותם בחדר האחמי”ם במיאמי, ניגש מרן זיע”א אל הגאון חכם בן-ציון ע”ה, ושאל אותו בפשטו: “אני אכין לכבודו כוס תה?”, לשמע הצעה זו נחרד חכם בן-ציון ואמר: “חס ושלום! חס ושלום!”.
הגאון הרב דוד יוסף שליט”א, חבר מועצת חכמי התורה ורבה של הרב-נוף, פנה מיד והכין לשניהם כוס תה, ומיד פנו לעסוק בתורה הקדושה. הגאון חכם בן-ציון השתעשע בדברי תורה והלכה עם בנו הגאון רבי אליהו אבא-שאול, ועם הגאון רבי דוד יוסף שליט”א, ואילו מרן זיע”א פנה כדרכו לקרן זווית יחד עם מזוודתו אשר הייתה מלאה בספריו חביביו, ושקע כולו בעיון מעמיק בתוך ספרי הקודש שלפניו.
כך שהתה כל הפמליה הנכבדת כמה שעות בנמל התעופה במיאמי, כעבור זמן מה הודיע הכרוז כי המטוס מוכן ואפשר לעלות אליו. הרבנית מרגלית ע”ה אשת מרן זיע”א, בקשה מבנה הגאון רבי דוד שיסייע ביד רבי אליהו אבא-שאול להוליך את אביו, חכם בן-ציון זצ”ל, וכך בעוד הם מסייעים בידו ללכת, פרץ חכם בן-ציון בבכי ואמר: “מאז שחליתי, אין אני מסוגל ללמוד ברציפות זמן רב, בניגוד לשנים הרבות עד שחליתי, בהם זכיתי ללמוד יומם ולילה שעות רבות, ועתה הריכוז קשה עלי, הנה תראו את רבי עובדיה איך הוא לא מפסיק שניה אחת מללמוד בריכוז עצום, כמה אני רוצה ללמוד ככה, אני מקנא בו…”.
(משוש תבל).
