שתים עשרה שנים ישב מרן זיע”א בישיבת פורת יוסף, ושקד שם יומם ולילה על תלמודו, כשהוא מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה הקדושה.
לתלמידיו שומעי לקחו, נהג מרן לספר, כי את בקיאותו בתנ”ך רכש במשך החמש דקות של ההפסקה שהייתה נהוגה בישיבה בין סיום סדר הלימוד לתחילת תפלת מנחה.
חבריו מאותם ימים מספרים, שגם בזמן הארוחות הדלות בחדר האוכל של הישיבה, היה מרן נוהג להביא עמו דף גמרא והיה מעיין בו בזמן האוכל, ובתוך זמן לא רב סיים בדרך לימוד זו את כל מסכת “בבא קמא”…
(משוש תבל).
