מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ודיני אפיית המצות, הלכות ז-יב.

א. אין לתת לכתחלה מלח במצה, ומכל מקום אם בטעות נתנו בה מעט מלח להטעימה, כיון שדעת רוב הפוסקים להתיר, וכן דעת מרן השלחן ערוך, כן הוא העיקר. ואפילו בלילה הראשון יוצאים בה ידי חובה, ואינה נקראת מצה עשירה. (שו”ת יביע אומר חלק ט חאו”ח סימן מג).

ב. אם נתערב קודם האפיה, ככר מצה שנתחמצה, (כגון שלשו אותה במים שלא לנו), עם שאר ככרות כשרים, יש להתיר, ואין לאסור מטעם דהוי ככרות של בעל הבית שאפילו באלף לא בטיל, שזהו דוקא בכיכרות אפויות, אבל אם נתערבו קודם אפיה אין לו חשיבות, ומותר.

ג. מצה שרדו אותה ברחת של חמץ יש מקום להתיר בדיעבד כשנעשה קודם פסח, ואפילו ברחת בת יומה, ובלבד שברור לנו שהיתה נקיה.

ד. מנהג ישראל שאין לשים ואופים את מצת המצוה שיוצאים בה בליל פסח אלא בערב פסח אחר חצות היום, שהוא זמן הקרבת הפסח, מפני שהמצה הוקשה לפסח, שנאמר “צלי אש ומצות”, וכיון שהפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה, שנאמר “ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים”, אף המצה כן. ואף בערב פסח שחל בשבת, לשים ואופים את מצת המצוה בערב שבת אחר שש שעות מהיום. ומכל מקום אין זה אלא לכתחלה ולמצוה מן המובחר, אבל בדיעבד יוצאים ידי חובה גם במצה שנאפית קודם ערב פסח. ויש נוהגים לקרות ההלל בעת אפיית המצה לשם מצוה. ויזהרו מאד בעשיית המצה כמבואר בפוסקים.

ה. הואיל וצריך לדקדק בשיעור העיסה של המצה שלא תהיה עיסה גדולה יותר משיעור שקבעו חז”ל, וכמו שאמרו בפסחים (מח סע”א), “קבא מלוגנאה לפיסחא, וכן לחלה”, (והיינו כשיעור תק”כ דרהם כדלהלן). על כן טוב לקרב את העיסות יחד בשעת הפרשת החלה, דשמא יש בהן אחת שלא היה בה כשיעור, ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות, יפריש החלה אחר האפיה מיד, באופן שיתן כל המצות בסל אחד, והסל מצרפן לחלה. וזוהי הדרך היותר נכונה. או שיתן את כל המצות במפה ויכסה המפה עליהם. ויש להקפיד כשיצרפם בכלי, שלא יצא אף אחד מהככרות למעלה מדופנות הכלי.
ואם נתנם אחר הרדיה מן התנור, ע”ג טבלא שאין לה שפה, אינם מצטרפים בזה. ואם אחר כך חזר ונתנם לתוך סל לצרפם, חייב להפריש חלה בברכה.
ואם המצות נתונות בחבילות (של קרטון), ובכל חבילה אין שיעור חלה, ונתנו אותם בסל גדול, והחבילות נוגעות זו בזו, הסל מצרפן, ועכ”פ טוב לפתוח את כל החבילות למעלה.

ו. שיעור ה”קמח” של העיסה המחוייבת בחלה “תק”כ דרהם”, דהיינו אלף וחמש מאות וששים גרם, (כי כל דרהם הוא שלשה גרם). ושיעור החלה שנוטלים מן העיסה כל שהוא. ויחתוך קצת מן הככר ויברך אקב”ו “להפריש חלה תרומה”, ואז יפריש אותה לגמרי, ויאמר: “הרי זו חלה”. וישרוף מיד את החלה.
עיסה שנילושה במי פירות כגון יין שמן ודבש, או חלב, אפילו בלא שום מים, כמו שעושים מצה עשירה, חייבת בחלה בברכה. אבל אם לש העיסה במי ביצים או מיץ תפוחים, או בשאר מי פרות שאינם משבעת המשקים, בלי מים, יפריש חלה בלא ברכה.