היום ט"ז בסיוון יום פטירתו של המקובל הצדיק הגאון הגדול חכם ששון הלוי זיע"א(נולד בשנת ה'תרע"א ונפטר בט"ז בסיון התשנ"ב) למד בישיבת המקובלים "פורת יוסף" בירושלים תוך פרישות מכל ענייני עולם הזה

תולדות חייו

הרב נולד בחודש אלול ה'תרע"א בכפר כיפרי (עירק).לאביו: ר' משה ואמו הרבנית לאה. רבנו נתייתם מאביו חכם משה ע"ה כשהיה בגיל ארבע שנים בלבד. ואמו נאלצה לעזוב את האחוזה המפוארת בה התגוררו ולעבור לעיר בגדד (עירק) על מנת לפרנס בדוחק את ילדיה הקטנים. בהגיעו לגיל 8 ניסה רבנו לסייע לאמו בפרנסת הבית אולם היות ולא הצליח השכיל רבינו ללמוד בתורת ה' במדרש תלמוד תורה שליד מדרש בית זלכה. שם למד גם חכם יצחק כדורי זקן המקובלים בירושלים ע"ה. שקד על לימוד התורה יומם ולילה, ניכר בענוותנותו ובזריזותו והתפרסם כבקי בעל-פה בתורה, מדרשים, משניות, תלמוד בבלי וירושלמי, שולחן ערוך, ספרי ראשונים ואחרונים, ספר ה"זוהר", "כף החיים" ועשרות ספרים בפשט ובקבלה. בכל עניין תורני ששאלו השיב על אתר ואף ציטט את המקור

בגיל 17 קיבל רבנו סמיכת חכמים "יורה יורה" חתומה ע"י גדולי רבני בגדד וחכמיה המקלסים את בקיאותו המדהימה.

בשנת ה'תרפ"ח כששמע רבנו על שיירה העומדת לעלות לארץ ישראל, והוא בן 21 שנים, תיכף ומיד, ללא שהיות וללא המתנה עלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים עיר הקודש תובב"א. כאשר התפלל בקבר רחל אמנו זכה להארה כי שם זוגתו 'רחל' ובגיל 29 נשא לאישה את בתם של ר' אברהם ורימא דורי והתגורר בדירת מרתף קטנה ברחוב הבעש"ט שבשכונת "בית ישראל" בירושלים. אחד ממקורביו שהיה עשיר ראה את מצוקת המקום בדירה זו והציע לרב דירה מרווחת בקטמון אך רבינו סרב לעקור מדירתו כי רצה להיות קרוב למקום המקדש שיבנה במהרה.

רבנו למד בישיבת המקובלים "פורת יוסף" בירושלים תוך פרישות מכל ענייני עולם הזה, הקפיד לשמור על הזמן ובכל זמן פנוי שינן את אשר למד באותו יום. בגיל 33 לערך החל בעריכת צומות כפי המופיע בספר "הקנה" לר' נחוניא בן הקנה וכעבור 6 שנים החליט להמשיך את תעניותיו, על אף הפצרות אמו והמקובל חכם אפרים הכהן להפסיק את הצומות שתק היות והרגיש כי האוכל מגשם אותו ובמשך 40 שנה עסק בתעניות וסיגופים וצם כל יום עד אחר צאת הכוכבים למעט שבתות וימים טובים. כל יום נהג לטבול במקווה שמימיו היו רותחים [שבגין חומו רק יחידי סגולה העזו לטבול בו], מייד לאחר מכן טבל במקווה עם מים קרים תוך שהוא מפטיר "באש ובמים" ולא ניגב את גופו אלא רק את שער ראשו היות וחס על הזמן. התפלל עם עדת המכוונים בבית כנסת "בית א-ל" ולאחר שהמניין התבטל עקב פטירת חלק מהחכמים נהג להתפלל תפילת שחרית בבית כנסת "אברהמוף" בשכונת הבוכרים והקפיד שהחזן יחבוש כובע. בעת התפילה ואמירת ברכות האריך בכוונות וייחודים, תוך זהירות לומר כל מילה באופן ברור ובכל פעם שהזכיר את שם ה' הזדעזע בכל אבריו עד שמרוב הרגל זה נעשה לו כטבע שני. לאחר התפילה למד בספר "חוק לישראל" כשהוא עטור בטלית ותפילין וסיים את כל ספר תהילים. תפילת מנחה נהג להתפלל בבית כנסת "שושנים לדוד". בסיום השיעור הקבוע בשעות הלילה ותפילת ערבית בבית כנסת "חברת אהבת חיים" פנו אליו רבים בבית הכנסת ובדרכו לביתו טרם שבר את צומו על מנת לקבל את עצתו וברכתו ולבקשת מוריו וחבריו [המקובל חכם מנחם מנשה, המקובל חכם אפרים זילכה הכהן והמקובל ר' יצחק כדורי] החל לערוך פדיון נפש במטבעות מכסף והתפרסם כפועל ישועות אולם ברח מן הכבוד ואת כל הכסף שקיבל מהפדיונות מסר מעת לעת למשרדי "יד לאחים" מבלי לבקש קבלה או אישור.

רבנו הקפיד לקרוא "קריאת שמע שעל המיטה" סמוך לחצות הלילה, לאחר שערך "תיקון חצות" עם מנין מקובלים בבית כנסת "חברת אהבת חיים" נהג לברך ברכות השחר וללמוד בספרי קבלה, ישן מעט תוך שהוא ממלמל פסוקים מעניין הגאולה וטרם עלות השחר התעורר לסדר יומו הרגיל בעבודת הקודש.

בליל שישי נהג רבנו להשתתף בסדר לימוד "תיקון כרת" בבית המדרש "שושנים לדוד", ביום שישי לאחר תפילת שחרית קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" כשהוא עטוף בציצית ותפילין והתפלל תפילת מנחה גדולה מול "הכותל המערבי". טבל במקווה ולבש בגדים לבנים, בסיום תפילת ערבית של שבת בבית כנסת "שאול צדקה" טרם שב לביתו לסעודת שבת ביקר את אמו ונישק את ידיה ולאחר סעודת ליל שבת מיהר למסור שיעור בבית המדרש "פורת יוסף" שבשכונת גאולה. נהג לקרוא בעצמו בתורה במניין שהתפלל עמו בנץ והמתין גם למניין שאחריו על מנת לקרוא בתורה גם עבורם. לא היה מסוגל לשמוע או לראות חילול שבת ומכיוון ועל פתח דירתו חנה רכב בבעלות יהודי שנסע עם רכבו במהלך יום השבת נהג לסגור כל שבת את החלון היחיד בדירתו כולל התריס ולהגיף את הווילון ואם בלכתו ברחוב התקרב רכב לעברו מייד היסב פניו אל הקיר והחל לזמר זמירות שבת.

בראש השנה ויום הכפורים נהג רבנו להתפלל עם מקובלי "בית א-ל" אך משהתבטל המניין התפלל עם ר' יהודה צדקה ור' יוסף עדס בבית כנסת "שאול צדקה". כל ליל כיפור נשאר ער ואת כל תפילות יום הכיפורים ערך בעמידה. נזהר לא להביט במראה ולא להאזין לרדיו, הקפיד לשמור על קדושת העיניים והמחשבה ולא הסכים להצטלם, בחורף לא נשא עמו מטריה ומעולם לא לבש מעיל חורף. הכין יין מיוחד לקבל בו את פני משיח צדקנו. טרם מלחמת ששת הימים בראותו את רבי עובדיה יוסף בפנים נפולות אמר לו 'לא תדאג יהיו חסדים גדולים מה' וגם לכותל שריד מקדשנו נוכל להגיע ללא הפרעות' ומספר שבועות טרם מלחמת יום כיפור התריע על מלחמה קשה העומדת לפרוץ שתגבה קורבנות רבים.

היות וחשש מביטול תורה נהג רבנו לדרוש בעניין תורני בכל הזדמנות שאנשים ישבו ולא למדו כדי לזכותם בלימוד תורה וכך הנהיג את מסירת השיעור התורני טרם שיעורו השבועי של הראשון לציון ר' עובדיה יוסף בבית כנסת "תפארת ירושלים" לעדת היזדים.

בזקנותו שהה רבנו בבית הזקנים "בית באייר" היות וסבל ממחלת השכחה והיה משותק ברוב גופו כתוצאה מאירוע מוחי. אף על פי כן הקפיד על תפילה בזמנה, המשיך לומר תהילים כשהוא שוכב על מיטתו ללא יכולת לנוע וכאשר קראו לפניו בספר "בן איש חי", "כף החיים", חומש עם פירוש רש"י או משניות וטעו במילה או אפילו בשם של תנא מייד היה מתקן. מעולם לא השמיע אנחת כאב ובעת שתקפו אותו כאבים עזים זעק את מילות השיר "יודוך רעיוני" בניגון בגדאדי. כאשר אחד הרופאים שלא הצליח לעשות לו פיזיותרפיה הזהיר כי מצבו אינו טוב היות ואינו זז כלל החל בנו (ר' בנימין) לומר את הפסוק – ה' מלך ה' מלך וכו' ופסוקי "עלינו לשבח" ולתדהמת כולם מייד קם על רגליו והזיז את גופו מרוב שהתרגל במשך עשרות שנים שבכל פעם שהזכיר את שם ה' כולו בער.

ביום שני שנת ה'תשנ"ב הובהל רבנו לבית הרפואה "ביקור חולים" אולם מצבו החמיר ובשעות הצהריים של יום רביעי ט"ז בסיון התשנ"ב נלקח ארון האלוקים.

הלווייתו יצאה מישיבת "פורת יוסף" וקהל רב ליווה אותו, ביניהם – חכם בן ציון אבא שאול, חכם יהודה מועלם, המקובל הצדיק חכם יצחק כדורי, מרן רבנו עובדיה יוסף, ועוד.

ונקבר בהר המנוחות בירושלים

בניו:

ר' בנימין, ר' שלמה, ר' אברהם, ר' דוד, ר' מאיר ור' משה.

בנותיו:

מרת לאה, מרת שמחה מאור ומרת שרה הוד.

רבותיו

המקובל חכם אפרים זילכה הכהן, ר' צדקה חוצין [השני].

חברותא: המקובל ר' יעקב חיים סופר, המקובל ר' יהודה צדקה, הצדיק הנסתר חכם מנחם מנשה, המקובל ר' שמואל דרזי.

תלמידיו

חכם משה צדקה, ור' יעקב ישראל לוגאסי.

בשנת התשס"א הוציאו בני משפחתו ספר תולדות חייו "נר ששון" 322 עמודים

מספר הגאון הרב זמיר כהן שליט"א (מארגון הדברות):

כילד, זכורה לי היטב דמותו של המקובל הרב ששון לוי זצ"ל עם גלימתו ומצנפתו, הוא

היה מופיע לפתע בתחילת הרחוב, צועד בצעדים מהירים, וכבר היה בסוף הרחוב כשפיו אינו פוסק מלמלמל דברי תורה. כשדמותו ההדורה

הייתה נראית, היו כל הילדים מפסיקים את משחקם ורצים אליו לנשק את ידו. ומה הוא היה מברך? היה מניח את ידו על ראשו של כל ילד תוך

כדי הליכה, אבל פיו היה ממשיך לדבר בדברי תורה. זה היה מוסר השכל לכל החיים, עד כמה צריך ואפשר לנצל כל רגע.

הרב יהודה צדקה למד שנים רבות חברותא יחד עם רבינו. כאשר היה מגיע תלמיד, היו מכסים את ספר הקבלה, ומראים כלפי חוץ גמרא.

מורינו ורבינו הרב יהודה צדקה זצ"ל היה מפנה אליו אנשים הזקוקים לברכה וישועה והיה אומר להם שברכתו של חכם ששון לוי כברכתו של

ה"בבא סאלי" אין צורך לנסוע לנתיבות, יש לנו כאן "בבא סאלי" ממש שכל ברכותיו מתקיימות. ואכן תפילותיו הושיעו רבים, ובכל המקרים

שהוצרכו לניתוחים מסובכים היה מברך ומיד היו נרפאים.

מעשה באברך, שאשתו קשתה ללדת, והפנוהו לחכם ששון לבקש את ברכתו, משברכו שב לבית-הרפואה שם נאמר לו, שלפתע ב"ה הכל

הסתדר והבעיה שהייתה חלפה כלא הייתה וילדה אשתו בקלות, משנאמרה לו השעה, שבה ילדה, מצא, שהייתה זו בדיוק, כשסיים רבינו את

ברכתו, ומאז בכל פעם שאשתו נכנסה לתשיעי היה בא לצדיק לקבל את ברכתו ללידה קלה. פעם טעו האברך ואשתו בחשבונם, ובא האברך

באמצע החודש השמיני לבקש את ברכתו של רבינו, אבל חכם ששון לא ברכהו, רק אמר לו: "הקדמת, הפעם עדיין לא הגיע הזמן, כשיגיע הזמן

תבא". מששב האברך לביתו עבר עם אשתו שנית על החשבון ומצאו שטעו בשבועיים ימים, ומששב בזמן נתברך, ושוב ילדה אשתו לידה קלה.

כשאחד מתלמידיו של הגאון הראשל"צ חכם מרדכי אליהו זצוק"ל נכנס אליו בוכה ושח בפניו את צרתו, אודות בתו שחלתה באופן קשה

והרופאים אינם מאבחנים את מחלתה ומצבה הולך ומידרדר עד כדי פיקוח נפש- שאלו חכם מרדכי אליהו: "אצל חכם ששון כבר היית?".

משהשיב האב בשלילה, זירזו הצדיק ואמר לו, שירוץ מיד לבית הכנסת "בורוכוב" בשכונת הבוכרים, ושם ימצא את חכם ששון ויבקשהו שיברך

את בתו.

אותו תלמיד רץ לביתו ולקח את בתו עמו ונסע מיד ל"בורוכוב". כשראהו חכם ששון זלה"ה ניגש מיד לילדה, אחז באצבעותיה ומלמל דקות

ספורות מילים, שלא הבין מהם האבא כלום, ובתום קריאתה צעק בערבית: "חַאלַס!!!" (די). כך חזר הדבר ונשנה מס' פעמים, עד שאמר לו רבינו:

"לך לבית, הכל בסדר". ומאותו רגע חזרה הילדה לעצמה, ואף הרופאים נדהמו מכך, שהמחלה פסקה והלכה לה. למחרת שב האב לביתו של

חכם מרדכי אליהו שאמר לו: "דע לך, בגופה של בתך נכנסה רוח רעה, וכידוע שכדי להוציא רוח צריך עשרה מקובלים ותיקונים גדולים, אבל

לחכם ששון לבדו יש כח להוציאה, כיוון שרוב ימיו מתענה הוא, ובשמים לא יכולים לסרב לחכם ששון!".

באחד הימים ביקש רבנו להקביל פניו של ה'בבא סאלי' בנתיבות, מיד כשנכנס אל הקודש פנימה, הושיבו ה'בבא סאלי' לצידו וביקש, שיכינו

עבורו כוס תה, וכיוון שהיה רבנו שרוי ארבעים שנה רצוף בתענית מידי יום ביומו, הייתה זאת הפעם הראשונה, שניאות לשבור את צומו לכבוד

ה'בבא סאלי' ובירך ולגם מהכוס, כשסיים לשתות, לקח ה'בבא סאלי' את הכוס ולגם משיירי הכוס.

כל ברכות הנהנין היה אומרם ביראה ובאהבה וחרדת קודש כשעיניו עצומות וכולו מזדעזע מפני הזכרת השם הנכבד והנורא וברכתו. ובקדיש

וקדושה היה כל גופו מרקיע שחקים. מעשה היה באדם, שראה את רבינו בדביקותו העילאית בתפילתו, והחל ללעוג על התזוזות והצמרמורות

שהיה מצטמרר בתפילתו ואף פרץ בצחוק בקול רם, ומן השמים הענישוהו, ובאותו יום חלה והתאשפז בבית- הרפואה, ולא חזר לביתו אלא

רק לאחר חצי שנה! כשהוכיחוהו וביקש את מחילתו של רבינו.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

הדליקו נר לכבוד ולע"נ הצדיק הגאון חכם ששון(לוי) בן לאה זיע"א ותזכו לישועות אמן.