היום נלמד הלכות עשרת ימי תשובה
א. מי שסיים תפלתו, ונזכר שלא אמר בתפלתו זכרנו לחיים או וכתוב לחיים טובים, וחשב שהוא חייב לחזור ולהתפלל בשביל כך, וחזר להתפלל, ובאמצע תפלתו נזכר שהדין הוא שאינו חוזר, פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואינו יכול לסיים תפלתו בתורת נדבה.
ב. כתב הרמב״ם (בפ״ג מהלכות תשובה ה״ד): נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק בתורה ובמצות מראש השנה עד יום הכפורים, יותר מכל השנה. גם נהגו כולם לקום בעוד לילה בעשרה ימים אלו להתפלל בדברי סליחות ותחנונים עד שיאיר היום.
ג. שבעת הימים שבין יום ראש השנה ליום הכפורים הם נגד שבעת ימי השבוע, ובכל יום ויום יעשה תשובה כפי כוחו ויכוין לכפר בזה כל מה שחטא באותה שנה כנגד אותו היום. למשל: ביום ראשון בשבת יכוין לתקן כל מה שחטא בימי ראשון בשבת שבמשך כל אותה שנה, וביום שני יכוין לתקן כל ימי שני שבאותה שנה, וכן על זה הדרך.
(חזון עובדיה ימים נוראים)
