סיפר הגאון רבי יוסף שרגא שליט"א, רב בית הכנסת היזדים:
בשנת תשל"ג, כשהוכתר מרן לכהן כרב ראשי וראשון לציון, נערכה עבורו מסיבת הכתרה רשמית בבנייני הרבנות הראשית בירושלים, במעמד רבנים ואישי ציבור חשובים. אולם ההכתרה האמתית נערכה כעבור כמה ימים במוצאי שבת בבית הכנסת היזדים, במעמד גדולי ישראל ואדירי התורה.
עד היום זוכר אני את דבריו של מורי ורבי הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת ויסף שאמר באותו מעמד: המשכן היה מורכב ממרכיבים שונים שכל אחד מהם נבדל מרעהו במהותו, אדנים, קרשים, קרסים, בריחים ועוד. היו איפא כאלו שהטיבו להתעסק למשל בבנייתם של האדנים, לעומת זאת, בהנחת הקרשים הם לא מצאו את ידיהם וכיוצא בזה, רק משה רבינו בכוחו הגדול ידע לשלב ולהרכיב את כל אלו יחדיו בחכמה נפלאה.
"וכמו כן", הוסיף הגאון הרב יהודה צדקה, "ישנם רבנים היודעים לדרוש שיעורי תורה מפולפלים לפני צורבים ותופסי תורה. לעומת זאת, כשמדובר בקהל של בעלי בתים המבקשים לשמוע דברי אגדה והלכה בשפה שוטה, הם מתקשים לרדת מן ההר אל העם ולדרוש להם בשפתם".
"ישנם כאלו שלהיפך, יודעים הם למסור שיעור בפני פשוטי העם, להמתיק שיחה בפני ילדי ישראל, אך לא בפני למדנים בעלי שיעור קומה. וזהו כוחו של הגאון רבי עובדיה, הראשון לציון החדש", הפטיר חכם יהודה צדקה, הוא ניחן בחן וחסד עליון, למסור שיעורים ושיחות לכל הרמות והדרגות, וכולם מבינים את דבריו"…
(שר וגדול).
