כאשר מרן זיע"א כיהן כסגן הרב הראשי לקהילת יהודי קהיר בשנות העשרים לחייו, נהג ללמוד עם בני הישיבה "אהבה ואחוה" גמרא רש"י ותוספות עם ראשונים עד שהגיעו לחקר ההלכה, בין התלמידים היה גם בחור צעיר וכשרוני בשם פליקס וזיני, שנפשו נקשרה בנפש רבינו. כשהחליט אותו תלמיד לעלות ארצה בא אצל מרן זיע"א להיפרד ממנו, ומרן זיע"א פנה אליו בבקשה מיוחדת: "התוכל בבקשה להשאיר לנו כאן את הש"ס שלך, שנוכל ללמוד בו?". באותם הימים קשה היה מאד להשיג ספר קודש, ועל אחת כמה וכמה במצרים, והש"ס בו למדו התלמידים עם מרן זיע"א היה שלו, ולכבודו של מרן נענה לבקשה בשמחה.
חלפו השנים ומרן שב ארצה והיה לדיין, רב עיר, ואף התמנה למשרת"הראשון לציון והרב הראשי לישראל". בכל התפקידים שנשא בכל אותם שנים, חיפש אחרי אותו תלמיד, להשיב לו כגמולו הטוב.
באחת מאספות הרבנים שהתקיימה בבאר יעקב בה נוכח מרן, שאל מרן את הנוכחים אם מכירים אם אחד בשם פליקס וזיני. באותו מעמד נכח רבה של באר יעקב הגרמ"מ יעקובזון זצ"ל, והתברר שהוא מכירו. מרן זע"א פנה לרבה של באר יעקב וביקש את הסכמתו להעביר באמצעותו לאותו תלמי ארגזי ספרים של ש"ס מהודר ומפואר, עם הקדשה מיוחדת על מסכת ברכות. אותו תלמיד התרגש מאד להיווכח שגם אחרי עשרות שנים לא שכח מרן וחיפש אחריו בכל מקום להשיב לו כגמולו הטוב, ולעת זקנותו נטל את הש"ס ומסרו לישיבתו של הגרמ"מ בבאר יעקב, ושם הם נמצאים עד עצם היום הזה.
(שלהבת יוסף חי).
