מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות והגעלת והכשרת הכלים לפסח, הלכות יד-יז.

א. כלי מתכת שיש בו טלאי המודבק על ידי הלחמה כשר בהגעלה. אבל טלאי המחובר בכלי על ידי מסמרים ויתדות ברזל הדוקים אם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו, שכבולעו כך פולטו, ואם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם ההגעלה.

ב. מאפיה האופה בכל ימות השנה עוגות חמץ, והאפיה בה נעשית על ידי רשת ברזל שעליה נותנים את הבצק, ורשת זו נכנסת באופן אוטומטי אל תוך התנור הלוהט, ויוצא הבצק כשהוא אפוי מצד השני של התנור, ואי אפשר לפרק את הרשת כדי ללבנה כדת, ורוצים להכשיר תנור זה לאפות בו מצה עשירה לספרדים שנהגו היתר בדבר. יש להתחיל באפיית המצה עשירה לאחר השבת, כדי שיהיו התנור ורשת הברזל נותנים טעם לפגם, (כיון ששהו מעת לעת מבלי אפיית חמץ). וקודם לכן ינקו אותם היטב שלא ישאר שום חשש חמץ בעין, בחומרי ניקוי הפוגמים בודאי, כדי לוודא שאפילו אם נשאר כל שהוא מהחמץ בין הסדקים, כבר נפגם על ידי כך. והואיל וכל מעשה האפייה נעשה קודם הפסח, בשעה שהחמץ מותר באכילה, יש להקל בזה. (שו”ת יביע אומר חלק ט סימן מה).

ג. כלי חמץ שלא הוכשר, ולא השתמשו בו יותר משנים עשר חודש, לכתחלה אין לבשל בו בפסח בלי הכשר כראוי, ואם טעו ובשלו בו תבשיל לפסח, אפילו למנהג בני אשכנז שאוסרים אפילו נותן טעם לפגם בפסח, בזה יש להקל, שכיון שנתישן הכלי י”ב חודש, מבלי שישתמשו בו כלל, אמרינן שכלתה לחלוחית ממנו, והטעם שבו הוי כעפר בעלמא, ומשרא שרי.

ד. ראוי להזהר להקדים ההגעלה לפני זמן איסור חמץ, ואז רשאי להשהות הכלי בתוך מי ההגעלה, ואין לחוש שמא יחזור ויבלע ממה שפלט, שהרי זה נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. אבל אחר זמן איסור החמץ, יזהר שלא להשהות ביותר את הכלי בתוך מי ההגעלה. ואם רוצה להגעיל כלי שהוא בן יומו, דהיינו שהשתמשו בו בחמץ בתוך עשרים וארבע שעות, לדעת מרן השלחן ערוך יש להקל, אם מגעילו קודם זמן איסורו. אלא שיש נוהגים להחמיר בזה. ולא יגעילו כלי בשר וכלי חלב בבת אחת, אלא כשאחד מהם אינו בן יומו, ואם שניהם בני יומם יגעילם זה אחר זהנו(. ובהיות שדיני הגעלה מרובים מאד, ורבו סעיפיהם ופארותיהם, בכמה חילוקים ופרטי דינים, לכן ראוי למנות תלמיד חכם בקי בהלכה להשגיח על הגעלת הכלים.