סיפר הגאון הגדול רבי משה יוסף שליט"א, בנו חביבו של מרן זצוק"ל:
"כשבאנו לגור במחיצתו של אבא, אחרי שאימא ע"ה נפטרה, חששתי שמא הילדים שלי מפריעים לאבא, כדרכם של ילדים שאינם יודעים שקט מהו, ולכן הייתי מוציא אותם מהבית לשבתות, והייתי מפזר אותם אצל בני המשפחה. והנה אחרי השבת הרביעית, פנה אבא אלי ושאל אותי: "איפא עובדיה? איפא מרגלית? איפא הם נמצאים? מדוע אני לא רואה אותם בשבת?". ואני השבתי ואמרתי לו: "אבא, הם נמצאים אצל בני הדודים, עשיתי זאת כדי שלא יפריעו לך בלימודך!".
אבל אבא גער בי ואמר: "למה? למה אתה מוציא אותם מהבית? אני רוצה אותם יחד איתי, שנשב יחד בשולחן שבת! וכי ככה נראה שולחן שבת?! כשאני יושב אתך לבד?! מהיום והלאה אני רוצה שנסב יחדיו לסעודת השבת!".
(משוש תבל).