לכתבה על תולדות חייו ומורשתו של רבנו יוסף חיים זיע"א לחצו כאן
על אף אהבתו העצומה לתורה הקדושה, היה מרן מוכן ומזומן לסגור את ספריו על מנת לזכות את הרבים. את דקות הזהב שלו, היה מקדיש בלב שלם, על מנת לקרב עוד ועוד יהודים לתורה ולמצוות.
עוד מימי צעירותו היה רגיל במסירת שיעורים רבים. באותם ימים היה מכתת את רגליו ממקום למקום, ובמהלך יום השבת היה מוסר לא פחות משבעה שיעורים. הוא היה מוסר שיעור ב"אהל רחל", ומשם היה יוצא ל"בורוכוב". לאחר מכן היה צועד ל"פורת יוסף", ומשם לבית הכנסת "היזדים", מ"היזדים" לבית הכנסת של עדת הגורג'ים, וכן על זו הדרך. והכל כדי לזכות את הרבים בנועם צוף אמרתו, בהלכה ובאגדה. ואכן, בתי הכנסת בהם דרש היו גדושים המון אדם. רבים הצטופפו על מנת לשמוע את שיעוריו המתוקים.
גם בתקופת זקנותו, כאשר ההליכה ממקום למקום היתה קשה עליו, קבע מרן לעצמו את ימי חודש אלול כימים של מסירות למען הציבור בענין זה.
בימי הרחמים והסליחות היה מרן מכתת את רגליו בין עצרת תשובה אחת לחברתה, ממקום למקום ומעיר לעיר, לעתים בכמה מקומות בערב אחד. עד כדי כך, שפעם חישבו מקורביו ומצאו, כי במהלך ימי הרחמים והסליחות – ביקר מרן במאה וחמישים כנסים ועצרות!
שנה אחת התיישב מרן והרהר לעצמו: "אולי מוטב שאמעט במידה מסויימת מהגעתי לאירועים אלו, ובמקום זאת אמשיך ואעסוק בכתיבת חיבורי…". וכך נסתפק בינו לבין עצמו, מה יעשה נחת רוח יותר לקדוש ברוך הוא.
את התשובה קיבל מרן עוד באותו לילה, בחלום מופלא שחלם, בעת שעלה לישון.
וכך כותב מרן
“אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותיי ברבים כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבוריי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי ואם אין אני לי מי לי, ורעיוני על משכבי סליקו. והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ”ל מבבל, אשר בא לבקר בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה, נכנס לחדר הספריה, והתישב ליד השולחן, ראה לפניו אחד מחיבוריי, כמדומני שו”ת יביע אומר, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים, אמר, טוב מאד. ושאל אותי, האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה איתי? עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה’, ובדרך כלל אני מופיע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט”א [מו”ר ראש ישיבת פורת-יוסף, בן לאחייניתו של הבן איש חי, וסיפר בהתרגשות גדולה כמה פעמים – כי זכה שלוש פעמים לראות את הבן איש חי בהקיץ, ושהיתה לו מזה שמחה רבה]. אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבורי להוציאם לאור, ‘שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי’. ‘ענה דודי ואמר לי’, בסבר פנים יפות: ‘טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השי”ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא’. ואיקץ והנה חלום”.