כשהיה מרן זיע"א נער בגיל שלש עשרה שנה, באחד הערבים הייתה הפגזה קשה בירושלים, והעיר כולה הייתה שרויה בעלטה ובחשכה, מרן עלה לבית הכנסת שבשכונת בית ישראל ללמוד שם תורה, והיה הוגה שם בתורה לאור הנר. עוברי אורח שראו את אור הנר הבוקע מחלון בית הכנסת, חששו שמא גנבים מצויים שם, מיד הזעיקו את רב השכונה הגאון רבי שמשון מטפליק זצ"ל, שהיה גאון עולם.
נכנס הגאון אל בית הכנסת ולהפתעתו ראה נער רכון על ספריו בעומק העיון, ניגש הגאון אל מרן ובעדינות הסב את תשומת ליבו שלא ייבהל, ואמר לו כי שעת סכנה היא ואין זה הזמן המתאים לשהות כאן מחשש להפגזות האויב, בלית ברירה קם מרן והלך עם הגאון לביתו.
באותה שעה אביו ואחיו של מרן סובבו בשכונה כדי לחפשו, אך לא מצאוהו. כעבור זמן מה נודע כי מרן שוהה בבית הגאון מטפליק, כשבא אביו של מרן לקחתו חזרה הביתה, פנה הגאון מטפליק ואמר לו: "אל תכעס עליו, כי עתיד הוא להיות גאון בישראל!"
(משוש תבל).