היום נלמד הלכות מלאכת חורש וקוצר
א. החופר גומא והוא צריך להשתמש בה, כגון להצניע בה תכשיטי זהב, חייב משום בונה. ואם חופר הגומא אינו צריך אלא לעפרה, אם היתה החפירה דרך קלקול, לכולי עלמא פטור, שכל המקלקלים פטורים, ואם היתה במקום שאין בו קלקול לדעת רוב הפוסקים פטור אבל אסור מדרבנן.
ב. הקוצר תבואה, אחת מאבות מלאכות הוא, ובין הקוצר תבואה או קטניות, ובין הבוצר ענבים, ובין הנודר תמרים, ובין המוסק זיתים, ובין האורה תאנים, וכל דבר שגידולו מן הארץ בין שהוא מאכל אדם, ובין שהוא מאבל בהמה, או עצים של אילני סרק, כל אחד מאלו הוא אב מלאכת קוצר.
ג. וכן התולש פרח המחובר לאילן, נחשב קוצר, וחייב.
ד. אף התולש בידו באחד מכל הדברים שדרכן בקצירה בכלי, חייב, שהוא תולדת מלאכת קוצר. ושיעור הקצירה שחייב עליה, אם ראוי למאכל אדם, שיעורו כגרוגרת (היינו שליש ביצה, ששה דרהם). ואם למאכל בהמה, כמלא פי גדי, ואם להסקה, כדי לבשל כגרוגרת מביצת תרנגולת.
(חזון עובדיה שבת ד')
*להצטרפות לחצו כאן*
https://chat.whatsapp.com/CkImGJYP62CAhLBBsfTzeh
