היום נלמד הלכות בדיקת חמץ
א. אפילו מי שבדק החמץ בארבעה עשר בניסן כדת, וביטלו אחר כך באמירת ״כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה״, אסור לו מדברי סופרים להשאיר חמץ בעין ברשותו בימי הפסח, ואפילו חמץ על ידי תערובת אסור להשאירו ברשותו, אלא ימכרנו לגוי כדת (באמצעות הרבנות הראשית המקומית שעושים את המכירה לגוי כדין תורה), או יבערנו לגמרי.
ב. אם נשאר החמץ ברשותו הרי הוא אסור בהנאה (כדין חמץ שעבר עליו הפסח, שקנסוהו חז״ל על שלא ביערו מרשותו), מפני שחששו חכמים וגזרו שמא לא יפקירנו כדת, ויערים ויאמר שהפקירו (או שמא לא יפקירנו בלב שלם). ואפילו השאיר את החמץ ברשותו באונס אם לא ביטלו נאסר בהנאה. ובמקום הפסד מרובה יעשה שאלת חכם, דיש מגדולי הפוסקים הסוברים שאם הוציאו מרשותו לגמרי והפקירו באופן ברור מותר לחזור ולזכות בו אחר הפסח, ויש חולקים. ואם היו עדים בעת שהפקיר החמץ וביטלו, באופן שאין לחוש להערמה, מותר לחזור ולזכות בו אחר הפסח, אם יש הפסד מרובה בדבר. וטוב שירבה עליו חמץ אחר המותר באכילה ולבטלו ברוב אחר הפסח.
(חזון עובדיה פסח)
*להצטרפות לחצו כאן*
https://chat.whatsapp.com/CkImGJYP62CAhLBBsfTzeh
