"בך יבורך ישראל. ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"

ומבאר רש"י הבא לברך את בניו יברכם כברכתם ויאמר איש לבנו: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"

איזה ברכה היא זו? וכי כל ילד יכול לגדול כאפרים ומנשה? לא מוגזם, שיהיו גדולים כמותם?

בחור מלא שאיפות יושב ומתעלה בתורה ובתפילה. חש שהנה הוא עולה בהר ה'.

למחרת חש במעידה: איפה אני, חלמתי על חיים באטמוספירה אחרת. ולעתים אף מתייאש מלעלות להר ה'.

הגאון רבי יצחק הוטנר בעמ"ס פחד יצחק כותב:

"רעה גדולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי  השלמות של גדלינו הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם."

כאשר אנו קוראים על גדולי וצדיקי הדורות קוראים איך משחר ילדותו היה דרכו שוגה בשושנים. והתברך בכישרונות ומידות נעלות וכל רואיו העידו שעוד יהיה מגדולי האומה..

כ' הפחד יצחק "מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. כולם מספרים, מתפעלים מטהרת הלשון של בעל החפץ חיים.  ומי יודע מכל המלחמות, המאבקים המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא הח"ח בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע."

וכן הלאה. לנו מגישים מעטפת מושלמת אך האמת כמה קשיים והפרעות בדרך ל'עטיפה הנהדרת'.

פונה הפחד יצחק בקריאה נרגשת לבחור העולה בדרך העולה מעלה:

" צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם, באותיות של מלחמה נוראה! עם כל הנטיות השפלות והנמוכות, ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה הינך נדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר הנך נמצא במנוחה שלמה שאתה רוצה בה! "

אנחנו רוצים שהכל ינצוץ, שנעלה ונתעלה מעלה בהר ה'. אך בשביל שהכל ינצוץ מספיק למרוח משחת וזלין. השי"ת רוצה שינצוץ. ממלחמה תמידית מהבניה הקשה של בנין רב קומות של גדילה ועמל והתקרבות להשי"ת. וגם מהנפילות!

כאשר אנחנו  רוצים שאנחנו וילדינו יגיעו למדרגת אפרים ומשנה עלינו לזכור ולדעת שזה אכן אפשרי.

אך כאשר הם כבר היו בפסגתם כשבטים, זוהי שאיפה אך דרך הקשה לשם היה להם לגדול כאחים עבריים  יחידים  בטומאת מצרים הקשה.

וברור שהם היו בקשיים נוראים, ועלו קומה אחרי קומה, נפילה אחרי נפילה "שבע ייפול צדיק וקם". ונהיו מאבות האומה – מהשבטים הקדושים.

להערותהארות שלח אל:  N3201525@GMAIL.COM