פרשתנו מספרת על אוהל של אברהם ושרה ששם היה אש"ל, ואברהם קירב את הבנים ושרה את הבנות. ורבים החלו להיות מתלמידיהם של אברהם ושרה. נשאלת השאלה לאן נעלמו כל הגרים הללו, שלא מוזכרים כלל בתורה?
ישנו סיפור חסידי על ר' שמואל מונקס שהיה מחסידי התניא. באחת הפעמים שהלך לרבו לא היו בידיו מזומנים לנסיעה והלך את הדרך רגלית. במהלך ההליכה חלף לידו סוחר עם עגלה שהייתה מלאה חביות של יין ויי"ש, הסוחר שהבחין בו והכירו הציע לו להצטרף עמו לנסיעה לעיירתו של בעל התניא.
ר' שמואל עלה על העגלה והתיישב בין החביות, חשב לעצמו אם קודם היה לו קצת חם עקב ההליכה כעת יהיה לו קר בישיבה בין החביות, ביקש מהסוחר לפתוח את אחת החביות ולשתות כדי שיהיה לו מעט חם בעצמותיו, הסוחר הסכים ור' שמואל שתה והתחמם.
בבואו לרבו בעל התניא. סיפר את הקורות עמו במהלך הנסיעה, ומוסר השכל שחשב מכך.
ישבתי בין החביות והיה לי קר, אף שהם מלאים בשתייה שמחממת, עד שתיתי והתחממתי. חשבתי שאף ביהדות כשהאדם מוקף בדברי תורה ויהדות ירא"ש שום דבר לא פועל עליך עד שיכנס לתוכך, כדי להגיע לשינוי אמיתי, מוכרחים שהדברים יכנסו ללבנו פנימה וכשהיהדות תהיה פנימי ולא יהדות חיצונית אז זה יוכל להשפיע ולחמם.
שפתי חיים (פרש קמט) מבאר היכן נעלמו תלמידי אברהם אבינו ולא המשיכו עם יצחק, וז"ל: כי גרותם לא הייתה פנימית ששינתה את כל מהותם עד שיכלו להוריש את הפנימיות לבניהם לדורות.
אותם אנשים היו ליד האור הגדול אברהם אבינו, מחולל המהפכה אבי האומה העברית, הם נדבקו בו אך לא נכנס בהם פנימה! זה הקיף אותם אך לא חדר לתוכם מספיק. התורה כ' "וידעת היום והשבֹת אל לבבך". לא מספיק שתלמד, תתחבר, עליך להכניס את האור פנימה ללבך ונשמתך.
כאשר נרצה לראות את צאצאינו עולים מעלה מעלה בדרך המסורה עלינו קודם עלינו להכניס ללבנו פנימה עמוק את המסרים, את התורה הקדושה ואת מצוותיה וכמובן קיום ההלכה ויראת שמים. כי ללא זה חלילה אדם יכול לסור מטה כי אם לא יעורר את עצמו מה יעוררו אותו המסרים?
והדרך לכך היא כמובן חמימות במצוות ה', שמחה בעשיית רצונו של מלכנו בוראנו, דברי תורה בשבתות מתוך נעימה והחשוב ביותר דוגמה אישית. יה"ר שאכן נזכה ונראה את כל צאצאינו עולים מעלה מעלה בדרך המסורה כרצונו יתברך.
להארות הערות N3201525@GMAIL/COM
