בית אופטימי הוא בית בריא יותר, שיכול לעמוד בתהפוכות שעלולות לקרוא חלילה.

הוא הבית האופטימלי ביותר בשביל ההורים ובשביל הצאצאים הגדלים בו, בית אידאלי הוא בית שמשרה רוגע, יציבות ומחשבות אופטימיות. (בזה הארכנו בטור שבוע שעבר "הכנות לסבב הבא") בשביל לחשוב אופטימי יש צורך בדיבורים חיוביים. אדם שמדבר חיובי נהפך לאדם חיובי יותר, ולהפך – אדם שמדבר שלילי נעשה אדם שלילי.

הפסוק כותב: "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" (משלי כט, כה). דהיינו, שהחרדה של האדם היא זו שתיתן לו את המוקש.

לדוגמא: אמא מבקשת מבנה שיוריד את סט הצלחות מהשולחן בסלון לשיש שבמטבח. הילד משיב: "זה יישמט, אני מפחד". כך ענה בכל פעם שבקשה האם את אותה הבקשה, וחוזר חלילה. שבת אחת פקעה סבלנותה של האם, והכריחה את הילד לקחת את הסט. כמובן שבדרך נפלה צלחת אחת לפחות. זה מה שאומר הפסוק – החשש שלך עצמו מכך שזה יקרה, זהו אחד הגורמים למקרה לקרות.

שלמה המלך ע"ה כותב במשלי (יח, יד) "רוח איש יכלכל מחלהו". וכוונתו לומר כך, אם אדם חלילה לא חש בטוב והוא מכלכל את החולי ע"י שאומר 'אני חולה', אזי הוא נחלה יותר. וכמו שאומר הכתוב באיוב (ג, כה) "כי פחד פחדתי ויאתני ואשר יגורתי -יבא לי", האדם ממה שהוא מפחד וחושש, בזה עצמו הוא יפול, כי הפחד, הסטרס, מדבר מסוים -עלול לגרום לאדם שכך יקרה לו.

אוקיי, יאמר הקורא. הבנתי את הרעיון. אני חולה ח"ו, ואני יגיד שאני בריא?! תראה את המדדים שלי , מה הרופא אומר עלי, אז אני יגיד שאני בריא?! אולי זה יגרום מקסימום שיישלחו אותי לאבחון. מה זה יעזור?

נלמד כלי שלומדים בשיטת N.L.P.  שיפתח לנו צוהר לחיים אופטימיים יותר, יגרום לנו להוציא מפינו דיבורים חיוביים יותר, וממילא נקבל בעזרת ה' חיים שלווים ובריאים יותר. ואגב,  וכלי זה יכול לעזור בחסדי ה' בכל קושי רוחני או גשמי.

אתן דוגמא מבחור שעבדנו אתו על כך והדבר עזר פלאים. הבחור התקשה ללמוד גמרא בעיון, (בבקיאות איכשהו), ורצה לעלות רמה. הבנתי שקשה לו בריכוז, אך יש עם מי לדבר. הנחתי לפניו 4 דפים, ואמרתי לו אמרתי לו לרשום בדף הראשון את המטרה הממוקדת אותה הוא רוצה להשיג. הוא רשם: "אני רוצה ללמוד גמרא רציני, בעיון".

בפתק השני הורתי לו לרשום מה יקרה אם לא ישיג את המטרה? הבחור רשם: 'יהיה לי שם לא טוב', 'זה מעיד על כישרונות נמוכים' וכו'.

את הפתק השלישי אמרתי לו להשוות לפתק השני, ולרשום בהצמדה 2 דברים: א. מה כן היה רוצה שיקרה בצורה חיובית, כגון "שיהיה לי שם טוב". ב. ומדוע החה מעונין שזה יקרה? לדוגמא: "שאממש את ייעודי בעולם", "שידוך טוב", וכן הלאה.

לאחר מכן אמרתי לו:

כעת, תיקח את הפתק השני, בו רשום ממה אתה חושש, תקרע אותו ותזרוק אותו בחוזקה לפח. עכשיו תרשום בפתק הראשון (בו נרשמה המטרה המיועדת) מה הולך לקרות מהיום. לדוגמא: מהיום יהיה לי שם טוב יותר, מהיום אני אהיה עם כישרונות מבורכים יותר. לא לכתוב פתאום: "אני עובר 100% במבחן אי-קיו", אלא מונח שכבר קורה כבר עכשיו, למעשה, לדוגמא "יותר מבורך". בסופו של תהליך צריך שיהיה מונח חיובי, אך כזה שיכול להיות במציאות. כי זה נכון שהוא נהיה יותר מוכשר בעצם מעשה שקרע את המפריעים (כי הרי כל בני אנוש לא מתקרבים להשתמש במנת שכלם שחננם הבורא), אך לא נהיה גאון הגאונים (ואולי אכן זה יקרה בסופו של תהליך, יחד עם עבודה עצמית).

זאת אומרת, לקחנו את המטרה, הצבנו אותה לפנינו, לקחנו את הבעיות שקורות באי יישום המטרה (שזה מה שבתת מודע מעכב אותנו), והסיבות ממה אנו חוששים שמא לא יקרה השינוי המיוחל, ובדף המטרה רשמנו את המצב המבורך שמתחיל להיווצר כבר עכשיו, נתנו פתח ותקווה לשינוי שמתחיל להתחולל כעת.

בדף נוסף רשמנו בקצרה ובתמצות את השינוי המבורך, המשפט שכעת מתחולל השינוי לדוג' "אני יודע ומאמין שבחסד ה' התחיל הכישרון שבי לפרוח והריני מסוגל ללמוד כמו שצריך, ולהתעלות, תודה לך ה'!". או לדוגמא בדברים שונים בחיים "אני יודיע ומאמין שבחסדי שמים התחלתי להיות מסודר יותר, אבא תודה לך!". וכן בדיאטה ובמציאת עבודה, זוגיות וחינוך וכו', עם משפט קצר ומתומצת שעלי לחזור עליו שוב ושוב יחד עם צעדים במהלך חיי (דיאטה למשל, א"א לומר בתהליך שלה את המשפט ולהמשיך לאכול כרגיל…), ואז האדם יראה נפלאות, היות וה"אשר יגורתי" הפנימי של האדם מטופל היטב, כי הדיבור משפיע על הנפש, ועל תת המודע של האדם, כי אדם שמדבר חיובי נהפך לחיובי יותר.

הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" כותב: בנפש ישנן שתי בחינות, הנפש השכלית הבהמית, כאינסטינקט, פועלת בלי הכרתנו, היא מקבלת ציווים ומקימתן. למשל החושב לקום בשעה ידועה, יקיץ בעת ההיא, בעלי היפנוטיזם מספרים כי ניסו להורות לא' בהיפנוזה, שלאחר כך וכך אלפי דקות יחתום את שמו, והוא לא ידע לחשוב חשבונות כלל, מ"מ לאחר שהקיץ והגיעה השעה, בדקדוק הדקות ממש, לקח פיסת נייר לחתום את שמו, ולא זכר ולא ידע כלל טעם, למה זה הוא חותם את שמו, עד כדי כך נפש הבהמית מקבלת ציווים.

מלמדנו הרב דסלר. שתת הכרה שהוא כבהמה, שמקבלת ציווים ולא יודעת למה, ועושה ככל שמצווים אותה, כך התת המודע שלנו, וכלשונו "הנפש הבהמית", פועל ללא התחשבות ידועה, אלא מהרגל של שנים, ואדם מנוע מלעשות דברים מסוימים כי מלווה אותו איזה זיכרון לא נעים מהילדות. הנס הוא שאפשר לשנות. ע"י התרגיל הנ"ל בעזרת עבודה עצמית של שינוים במהלך חיינו:

1 – לכתוב את המטרה אליה הנך שואף בצורה ממוקדת וברורה.

2 – לכתוב את 'מה יקרה לולי…' ממה הנך חושש שלא יקרה לולי ולא תשיג את המטרה.

3 – לראות חיובי מה יקרה כשהמטרה תושג בעז"ה.

4 – להילחם ב "אשר יגורתי" וב"חרדת אדם" ע"י שינון מכתב הצהרה פרטי, אותו נשמור קרוב לליבנו (ארנק וכדו'), מכתב עם משפטים שבחסדי ה' השינוי מתחיל, והמטרה מתקרבת להישגה.

5 – לקבוע זמן בלו"ז שאז נשנן את המשפט, למשל' אחרי שלושת התפילות, ונשנן בקול כדי שהתת מודע אכן ישמע ויקלוט.

6 – יחד עם צעדים שיקדמו אותנו למטרה הכה רצויה בחסדי ה', חשוב לזכור שכל קילומטר שעברנו התחיל איפה שהוא בצעד אחד. לכן יש לנו להתקדם ולראות את ההתקדמות, וליהנות מכל אחת כזאת אף קטנה ביותר. להתפלל, ולבצע את השינויים, ובעיקר לדבר חיובי בכל מהלך חיינו, כי דיבורים חיובים משפיעים על הנפש. וכמובן שדיבורים והתנהגויות אלו ישפיעו פנימה במשפחתנו, ועל חינוך ילדינו.

נכתב ע"י הרב חנניה מנס – יו"ר ארגון "בנועם שיח"