"מדבר שקר תרחק"

הגר"א באגרתו מצווה על בני ביתו להעניש ביד קשה על אמירת דברי כזב. (שקר).

הפלא יועץ כותב ( ערך אמת) "אם יעשו בניו דבר שלא כהוגן. יעשה שיודו על האמת.

ובכן ימחל להם באותו פעם! ולא יכם רק יזרזם שלא יוסיפו לעשות. – ואם ידברו שקר יוסיף להכותם, מכה רבה על השקר".

בימינו לא מכים..

אך עדיין..

פגשתי ראש ישיבה, לנוער מתמודד. שנוחל הצלחה בתחומו, להוציא יקר מזולל.

שאלתו על מה הוא מסלק בחור מהישיבה?

ואמר לי על 2 דברים שא' מבניהם הוא מסלק על שקר!

כאשר יש שקר – יש מחסום. אינך יודע איך לפעול. ואינך יודע לכוון את הבחור לדרכו.

יחד עם זאת איך עלינו להתייחס לשקר אצל ילדים:

ראשית הכל – דוגמא אישית: גם כאשר ברור להורה, לדוג' שאינו צריך לשלם בתח"צ ואף קיבל לכך אישור מרב. ליד הילד – תשלם! שלא ילמד לשקר.

הגמרא מספרת  על רב:

הייתה אשתו מצערת אותו:

כשאמר לה 'עשי לי עדשים' – עשתה לו קטניות. כשאמר לה 'עשי לי קטניות' – עשתה לו עדשים. כשגדל חייא בנו, היה הופך לה את דברי אביו, כדי שתכין לו את מה שבאמת אביו רוצה. אמר רב לבנו: אמך השתפרה. אמר לו: אני הוא שהופך לה את דבריך. אמר לו: זהו שאומרים אנשים, פעמים שהבן מחכים את אביו. אני היה לי לעשות כך, אתה אל תעשה כך, שנאמר "לימדו לשונם דבר שקר"

רואים שאסור לשקר אפילו שזה עוזר להסתדר.. כאשר זה יגרום לילד לשקר.

בגיל הקטן 3 – 5 אין שקר – אכן שקר! אלא הוא פיתוח של הדמיון. ואולי אף של "יצירתיות" של שקר שכמו כל כישרון שהילד מפתח.

ומגיל 6 ומעלה להסביר לו שדרך שקר, לא מרוויחים! וצריך להתרחק.

כמו"כ כל ילד יכול לשקר בשביל לקבל את יחס "טסנו לאוסטרליה ו.." כאשר הוא שכב חולה בבית.  ולגרום לו לקבל יחס מדברים אחרים. וכן לחייך אליו ולהראות לו את הדרך נכונה.

וכמובן כדברי הפלא יועץ הנ"ל שילד משקר כי חושש שיודה ייענש.

לכן צריך לומר לו שיגיד את האמת ולא יפחד. וכאשר הוא אכן אומר את האמת להחמיא לו על כך.

נוער מתבגר לא אחת משקר. וזה חלק מתהליך ההתבגרות שלו. הראו לו כמה זה כואב לכם ולשקר אין מקומו אצלכם.

בכל גיל לא לתייג את הילד כשקרן. לא לומר לו 'אתה שקרן' אלא אמור לו מדוע אינך אומר אמת? ולא  מדוע שקרת.

חז"ל מספרים שהיה בחור ממשפחה מיוחסת, שירד מהדרך. יום אחד, החל לרצות לשוב בתשובה. הלך לרבי שמעון בן שטח  ואמר לו: רוצה אני לחזור לדרך הישר, אבל קשה לי לעזוב בבת אחת את כל ההרגלים שלי. מבקש שתדריך אותי דרך תשובה.

אמר לו רבי שמעון: קבל על עצמך רק דבר אחד – הבטח לי שמהיום והלאה לא תוציא דבר שקר מפיך כלל. יותר מזה איני מבקש כלל!

התפלא הבחור שלא ביקש ממנו יותר. והבטיח וקיבל שלא ישקר כלל.

יום אחד ראה הבחור ששכניו העשירים יצאו מביתם ונסעו למרחק. ידע שיש להם אוצרות גדולים של כסף ושל זהב.  ולכן החליט להיכנס ללא רואים לביתם ולגנוב מהם את רכושם.

ואכן נכנס לביתם והתחיל לאסוף את רכושם, אולם כשרצה להימלט מהבית החל לפתע לחשוב לעצמו:

מה אעשה, אם השכנים יחזרו לכאן ויראו מה קרה להם. יבואו לשאול אותי האם אני יודע מי גנב. ואם ראיתי מי חדר לביתם? אם אומר להם שאיני יודע  – נמצאתי משקר, והרי קיבלתי על עצמי לא לשקר כלל. ואם אודה על האמת שגנבתי, וודאי יכלאו אותי בבית הכלא.

עזב הבחור את כל הכסף וחזר לביתו בידיים ריקות.

מצוה גוררת מצוה, ומאז שב בתשובה שלמה. והבין את דברי רבי שמעון בן שטח. שהצליח בחוכמתו, להחזירו למוטב ע"י שקיבל ע"ע לא לשקר כלל!