קרח. בנש"ק. מהמשפחות המיוחסות. תלמיד חכם. יר"ש. בעל משפחה לתפארת. 'עשיר – כקרח'
וקרח חולק על משה והסוף לא נעים לא לו ולא לעדתו…
ומה ראה קרח לשטות זו?
קנאה!
הקנאה היא אחד מהדברים שמוצאים את האדם מהעולם.
קנאה מכלה כל חלקה טובה.
אני מכיר אנשים שלא חסר להם.. מוצלחים בתחומם, מוכשרים. אך לא מתקדמים! – כי הם אכולים מקנאה. לא רק שאינם מסוגלים לפרגן. הם לא מתקדמים כי הם אכולים בלכלך על השני. ולהתמרמר על חייהם.
רבים הסיפורים שאנשים עשו הכל בשביל להרוס ולהחריב את השני, העיקר שלא יהיה לו. אפילו על חשבון עצמו.
יש כאלו שנטשו הכל מרוב קנאה!
הגמ' (סנהדרין) מספרת אמר ר' אבא שהקב"ה אומר לירבעם "חזור בך ואני ואתה ודוד נטייל בגן עדן"
שאל ירבעם: מי בראש?
עונה ה': "דוד בראש"
אומר ירבעם: אם כך לא רוצה לחזור בתשובה!
איזה כבוד אדיר מציעים לו. אבל הוא לא בראש…
שורש הקנאה היא גאווה. מציעים לו כבוד אדיר ומה מעסיק אותו "מי בראש".
קנאה מתחילה מגיל קטן וצריך להשריש מגיל קטן. את האמונה הבסיסית:
"אין אדם נוגע למוכן לחברו אפילו כמלא נימה" – מה שמיועד לחברי אינו מיועד לי. ולא משנה מה אעשה ויעשו עבורי!
ובמקום לקנאות, תשקיע בעצמך ותתרומם במעלות והנתונים שיש לך, ואין לו! ומה שמגיע לו – לא יגיע לך אף פעם!
ואתן רעיון נוסף ששמעתי –
על יהודי שהיה ממש מתרגש עם כל אדם על כל שמחה שהייתה עמו, ומפרגן מכל הלב.
שאלו מאיפה הכח, ככה לפרגן?
וענה אם היו באים ואומרים שלבן אדם הזה רע, לא משנה במה. אך רע לו! כמה הייתי מצטער.. והייתי מתפלל שיהיה לו טוב. אז עכשיו טוב לו. וכי לא אשמח?
לתגובות והארות,/הערות N3201525@GMAIL.COM
