הדרך לחופשה מועילה עם ילדים.
חופש הוא זמן מקסים לילדים, או סיוט מתמשך, ואח"כ ההורים צריכים חופשה על החופש?
אך איך לשמור עליהם בטוחים ואף נהנים?
הורים רבים סובלים מלחצים והתלבטויות בבין הזמנים. ושאלתם כמה יותר איך למזער נזקים, והאם ייתכן בכלל..
שאלה נוספת שבאה לפתחינו לא פעם היא:
הרבה תלמידים בבין הזמנים (בחופש. בלע"ז) נהרס להם כל מה שהשיגו בזמן ומתחילים להידרדר וחוזרים אחרת, אחרי החופש .
מה אפשר לעשות?
אולי כדאי לבטל את הבין הזמנים הזה?
הגמרא בברכות כח. ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר נתן בר טובי אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא. – רב זירא לא היה לו כח ללמוד, אז הוא התיישב ליד הישיבה, לעמוד כאשר התלמידי חכמים עוברים, ולזכות בשכר על כך. הוא ידע את מצבו ולא התכחש. יש זמנים שצריכים אוורור. וכשם שכשיש חולשה גופנית אנחנו לוקחים זמן לנוח – להתאושש. כן בחולשה נפשית. וזה אכן זמן מצוין קצת להרפות מהלחץ השנתי ולתת אוורור לילדים בכלל ולמתבגרים בפרט.
זמן מקסים ופורה
ננסה בעז"ה שאכן יהיה זמן מקסים ופורה. וכמה שפחות נזקים חלילה.
- ראשית – הקפידו על תוכנית יומי. שיהיה לו"ז מסודר. ייתכן שינוים מסוימים בלוח הזמנים. אך חייבים שהיה לו"ז. וגם אם לא יהיה מושלם ב 100% הכיוון הוא ברור וגורם לכך שהבית יתפקד כמו שצריך.
הלו"ז כולל תפילה בזמן. לקום בבוקר, להתלבש, (לא להישאר לבוש בפיג'מה – זה מוריד את המוטיבציה) להתפלל, לאכול ארוחת בוקר. הקפידו על תזונה מאוזנת וכך שאר היום.
כאשר יש לו"ז שכתוב והבית הולך לאורו זה מגביר את המוטיבציה. וגורם לתחושה שהיום קיים. יש זמן לערנות אך גם יש זמן לישון.
- האצילו משימות: הורים זקוקים לעזרה קטנה מהילדים שלהם! עודדו אותם לקחת על עצמם משימות המתאימות לגיל כמו עריכת השולחן או קיפול כביסה. זה לא רק מקל על ההורים, אלא גם מלמד את הילדים אחריות.
- כמו"כ לחשוב מראש על תעסוקה ומטלות. (לא הכל צריך לעלות הרבה.. לבקר בני דודים שלא נפגשנו איתם… פארקים וכו'. להכין שבת ארוחת בייחד.)
- כאשר יוצאים למקום ויש חלילה פריצות, או שמגלים שהמקום אינו שומר שבת וכו' כדאי לשים לב איך אנחנו מעברים את המסר לילדים:
"אויש. כמה מצער אבל התורה לא מרשה לנו להיכנס לכזה מקום, נעשה אחורה פנה, חבל."
או: "ילדים יקרים, לא מתאים לנו שנסתובב כאן, אנחנו נסיכים בנים של מלך מלכי המלכים.. אנחנו מכבדים את המעמד שלנו לא מבזים את מי שכה שומר עלינו ואוהב אותנו."
אפשר לשיר שיר (על הזכייה להיות יהודי שבת תנה בני ליבך לי..) עם הילדים ולנסות למצוא משהו אחר במקום.
- אפשר לעשות יום של… לדוג' יום של מידות טובות. יום של כיבוד הורים. יום של הכנה לשבת וכו' כך אנחנו מייצרים דברים הקשורים לנושא היומי. וכן אנחנו על הדרך מלמדים אותם הלכות ומנהגים שונים.. כן אפשר ימי יצירה. וגם מחומרים מתבלים..
- כמובן כמה שיותר לנצל זמן איכות עם הילדים. כאשר אנחנו נקצה זמן ייעודי מדי יום לחיבור עם הילדים זה יכול לחזק את הקשר בין הורה לילד וליצור זיכרונות טובים מתמשכים.
- למצוא הזדמנויות להרבות במחמאות.
- לא לשכוח זמן איכות בין ההורים. להטעין מצברים. בין אם זה ליהנות מכוס תה או טיול מהיר מסביב לבניין, שהילדים יחוו הורים שמחים ומאושרים. ( רוב הזמן) ולא הורים שמחכים שיגמר התסכול..
- עוד טיף על הדרך… תרגילו את הילדים מגיל צעיר לפשטות. כך לא ידרשו כל שנה דברים יקרים מידי..
ומה עם בחורים מתבגרים??
ראשית רוב הנקודות שהעלנו, הם אותו הרעיון רק לתאם לפי הגיל.
בין הזמנים זה לא הזמן להתחיל לחנך! כי הבן נמצא בבית בתחושה של "קווי ד' יחליפו כח" הבן מחכה להתאוורר ושלא יחפרו לו כמו בבית. ושלא יציקו לו, ושלא יחוש תחרות שהוא חש לעיתים בישיבה. הוא רוצה להירגע ולנוח.
בבין הזמנים עלינו להגביר את הקשר עם הילדים.
רוב מקרי החיכוך שקורים, הם סביב הקימה בבוקר והליכה לישון. לכן צריך בתחילת הבין הזמנים לתאם איתם עמדות.
שיש זמני קימה. ושהבן יחליט את הזמן שהוא אכן קם. אך לא ההורה צריך לקחת את האחריות על זה. כאשר ההורה לוקח ע"ז אחריות – האב והבן נכנסים למאבקים. ונהיה אוירה רעה והבן כבר בכוונה לא קם. (.. הרבה בחורים אמרו לי שהם לא קמים בשביל הפרינציפ…)
ההורה צריך לומר לבן: זה אחריות שלך. רק שיהיה שעה קבועה מתי אתם קמים. ולא לדבר על זה יותר.
וכן לדבר איתם שיש מסגרת כאן זה בית מתפקד. זה בית שצריך לשמור על כלליו. וניתן וראוי לדרוש מהם.
במסגרת מנקים את השולחן אחרי שקמים ממנו. הולכים לישון. יש זמן שהאור יכובה.
יש שעה שהפעילות במטבח מסתיימת.
שומרים על הניקיון. וכו' כמובן לא להפריז. וכל בית והדברים הרלוונטיים אצלו.
רק חובה שיהיה דוגמא אישית. כי מה הטעם לדבר איתם על ללכת לישון כשהאבא קורא ספר בהמשכים… או לדבר איתם על השכמה בבוקר.. והאבא שכח מהם שעות קימה ראויות..
אך כל מה שקשור לעניינים האישים שלהם, שאינם במסגרת הכוללת של הבית זה האחריות שלהם.
ותנו בהם אימון. שהם אכן יממשו את מה שאנו מצפים מהם. כאשר נותנים בילד אימון הם יותר ממשים את מה שמצופה מהם.
לא כדאי לתחקר אותם מה לומדים בישיבה. כי גם יש כאלו שהם עושים שטייגען.. אך בגיל ההתבגרות הם לא אוהבים לשתף. – הנוער המתבגר עובר תהליך רגשי וחברתי מורכב במהלכו מתחזקת הזהות האישית והחברתית שלו הוא לא אוהב להרגיש ש'חופרים' לו מה והא לומד ומתקדם..
כן, ראוי לדרבן אותם שילמדו דברים שהם לא לומדים במהלך הזמן. או יחזרו ושילכו לישיבת ביה"ז.
כדאי כמה שיותר לצאת ליציאות עם הילדים המתבגרים היות וכשהם לידנו אפשר לשמור עליהם יותר. כמובן שההורה יוצא באווירה טובה. כי אם האווירה של לחץ וכו' הרי יצא שכרו בהפסדו.
ולא לחשוש מביטול תורה. הרב מבריסק היה בודק היטב מי הם החברים של ילדיו. וידע כל שעה עם מי הם משחקים. והיכן מסתובבים.
הבן רוצה לצאת עם החברים לצאת לפעילות מסוימת. חשוב שיהיה כסף מתוקצב מראש שהילד ילמד לא לחרוג מהכללים וידע שיש תקציב שיש מחיר להנאות עכשוויות ואז הסתיים הכסף. – שהבחור/ה ידעו ללמוד להסתדר ולהסתגל עם תקציב.
בעז"ה כאשר אכן נפעל על פי הוראות אלו וכמובן נרבה תפילה לפני ה' שנצליח דרכנו. נזכה למזער נזקים וההיפך שימים אלו זמן מקסים להנאה מרובה עם הילדים. ולחיזוק הקשר שכה חשוב להצלחתם…
לייעוץ / הזמנת הרצאות וסדנאות.
הארות הערות הגב: N3201525@GMAIL.COM
