שלום וברכה מורי ורבותי!
התחלנו את חודש אדר א', וזה כבר אומר שיש צורך לחמם מנועים.
"משנכנס" כולל גם את האדר הראשון, ואפילו את יומו הראשון של ראש החודש, על אף שהוא בכלל עדיין שייך לחודש שבט.
וכאן עומד הבן ושואל, ריבונו של עולם! אילו באמת היה לי את הגישה ללחצן השמחה, וכי הייתי ממתין עד אדר? הלא הייתי משתמש בו מיד ומחלץ את עצמי מימי דיכאון ועצבות קשים, היכן הוא אותו לחצן המגביר את עוצמת השמחה בגוף?
ושאלה נוספת: אם קיים לחצן כזה, מדוע שנלחץ עליו רק בחודש אדר, מדוע שלא נשתמש בו בכל השנה כולה? וכי שמחה בחודשים אחרים היא דבר פסול כל כך?
ואם כבר, אז להורים שבינינו ישנה שאלה נוספת: גם אם נמצא את הלחצן הזה בגופנו ונלמד לעבוד אתו, היאך נוכל להעניק לילדינו את אותה שמחה, היכן נמצא לחצן השמחה של הזאטוטים הללו במרחבי גופם המיניאטורי?
כל אדם יכול להחליט לשמוח
והתשובות לכל השאלות, כדלהלן:
אין אדם שלחצן השמחה חבוי בתוכו, לכל אחד הוא מונח בכל נקודה בגוף, הוא מוגש בכל בוקר על מגש של כסף, הוא נמצא ליד הגמרא שלך, על מקלדת המחשב שלך ולצד צלחת האוכל שלך. אתה אמור רק להחליט להשתמש בו, והוא מקפיץ בך את השמחה.
מה גורם ללחצן להילחץ ולהקפיץ את השמחה? פשוט צריך להסיר ממנו את מה שמפריע לו לפעול, והוא מתחיל להרים את רמת השמחה ולהרים ולהרים…
שני דברים גורמים לאדם להיות עצוב באמת, הדבר הראשון הוא ייסורי מצפון, משהו שהוא עושה והוא לא שלם איתו (המצפון הוא בעצם הנפש האלוקית שנמצאת בכל אדם, ועל כך יש להרחיב בהזדמנות אחרת בע"ה). והדבר השני הוא חוסר אמונה תמימה ומלאה ברבון העולם הקדוש ברוך הוא.
אדם שביצע פשע לא יוכל לשמוח באמת גם אם יקיף את עצמו בכל תענוגי החיים, ולהפך, הוא יקיף את עצמו יותר ויותר בתענוגות רק בכדי להכהות את צעקת המצפון/ הנפש. בכדי להיכנס למעגל השמחה יש לנקות את החיים מכל דבר שאינך שלם עמו, מכל דבר שאינו לרצון ה' יתברך, מכל דבר שעלול לגרום לסובבים אותך להצטער שלא בצדק.
לאחר נקיון יסודי שכזה, תתחיל להתחזק באמונה בה' יתברך. א. תאמין שהוא כל יכול ואין דבר שקשה לו לעשות למענך, ב. תאמין שהוא אוהב אותך יותר מהוריך רעייתך וילדיך ורוצה רק את הטוב ביותר עבורך, ג. תאמין שהוא יודע טוב יותר ממך/ מהרופא שלך/ מהבנקאי שלך/ מהיועץ העסקי שלך מה הטוב ביותר עבורך. והנה לך מתכון בטוח להיות מאושר אבל ממש מאושר מכל מה שקורה לך, כי אתה הרי בחור טוב שנמצא בידיים טובות וגם מה שלא נראה במושגיך כדבר טוב אתה סמוך ובטוח שהוא כזה ואך טוב וחסד מקיפים אותך יום יום ושעה שעה.
ולמה עושים את זה רק באדר? זו שאלה שמתחילה בצורה לא נכונה. לא עושים את זה רק באדר, אלא שאת חודשי אדר וניסן מקדישים לחיזוק ושיפור הלחצן הזה. בכל שנה בחודשים הללו שהם חודשי ניסים לישראל (וכדברי רש"י במקום) מגבירים את השמחה יותר ממה שהיתה בשנה שעברה. מה שאומר שבגיל 33 אתה אמור להיות אדם שמח יותר מימים אלה בגיל 32 אשתקד… הלחצן אמור להיות לחוץ ללא הרף, בכל שנה אתה רק משפר אותו מצליח ללחוץ עליו בעוד כמה מילימטרים נוספים ומגביר את רמת השמחה התמידית שלך.
ואיך גורמים לילד הקטן לחיות חיי שמחה?
ועכשיו לשאלת השאלות: היכן נמצא הלחצן הזה בילדינו הקטנים? האם יש להם בכלל לחצן כזה? האם הם בכלל זקוקים ללחצן או שזה מגיע איתם בטבע?
התשובה היא: ילד להורים מדוכאים מנהל את חייו בדיכאון, וילד להורים שמחים מנהל את חייו בשמחה. כאשר יגדלו הילדים תהיה להם ההזדמנות לבחור דרך אחרת, וגם אז יהיה להם קשה יותר לבחור דרך אחרת ממה שהורגלו בביתם. אולם בהיותם ילדים פשוט אין להם ברירה, אם אבא ואמא רוטנים על כל דבר, הילדים יעשו זאת אחריהם בחיקוי מדוייק. וכן להיפך, ילד שרואה את הוריו שמחים מאושרים ומקבלים כל דבר באהבה, יחיה חיי שמחה ויראה את הטוב בכל המתרחש סביבו.
הורה שרוצה ילדים מאושרים כל השנה, ו'מרבים בשמחה' בכל חודש אדר מחדש, יהיה חייב לבצע את העבודה לא על ילדיו אלא על עצמו. "חינוך הורים" ולא "חינוך ילדים", זוכרים? אז זה נכון גם בחודש נאדר ונהדר זה.
ניקוי השולחן מכל מה שאמור להעיב על הנפש רוחנית ומצפונית, אמונה תמימה בכל יכול בורא העולם, והנה אנחנו מאושרים וילדינו בעקבותינו.
יזכנו ה' למלא את עבודת החודש הזה בשלמות, ולראות כל בני ביתנו מאושרים עמנו לעד, אמן.
מתוך העלון השבועי "עטרת זקנים".