בס"ד, ‏כה אלול תשע"ה

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה,

כש"ת ה"ה הרב דן אשר לוגסי נר"ו,

שלום רב,

הנני להשיב בזה על מקצת שאלותיו כמסת הפנאי:

א. בדבר בית הכנסת שכל הקירות היו מסויידים וצבועים משנים רבות, האם ראוי לקלף ולשייר אמה על אמה זכר לחרבן. הנה בילקוט יוסף שובע שמחות ח"א [שיצא לאור לפני קרוב ל-20 שנה], נתבאר, שבבית כנסת ובית מדרש אין צריך לשייר אמה על אמה זכר לחורבן. ושכן כתב המגן אברהם (סימן תקס סק"ב) דבבית הכנסת שרי בכל ענין. וכן המנהג. וכן כתב ביד אהרן. והוא הדין בבית מדרש. ואף בסיד לחוד. ואף בלא שיור אמה על אמה, כמו שכתב בא"א הובא בכה"ח. וכ"ה במשנ"ב.

ואחר שנים רבות יצא לאור הספר חזון עובדיה על הלכות ד' תעניות. ושם (בעמ' תל) הביא בזה מחלוקת, שדעת המג"א ופמ"ג שבהכנ"ס ובהמ"ד שרי בכל ענין אף בסיד לחוד, ובלא שיור אמה על אמה, וכ"כ המשנה ברורה, והכף החיים, וכ"כ בשו"ת לב חיים, ובשו"ת מנחת אלעזר. אולם בשו"ת מהר"ם בן ברוך, ובשו"ת יוסף אומץ יוזפא כתבו שצריך, וסיים בדבריהם. ומשמע שבחזון עובדיה מחמיר בזה נגד המבואר בילקוט יוסף.

הנה גם אם נאמר שדעתו היתה להחמיר בבתי כנסת, מ"מ פוק חזי מאי עמא דבר, שרוב ככל בתי הכנסת אינם משיירים אמה על אמה, והמנהג פשוט כדברי המג"א הפמ"ג ושאר האחרונים. ובפרט שבית הכנסת כבר היה מסוייד כולו משנים קודומות, וי"א דבכה"ג א"צ לקלוף, שהציווי דוקא בעת שמסייד. ולכן אין צריך להחמיר ולקלף את הסיד, שנכנס לספק איסור דאורייתא של לא תעשון כן לה' אלוקיכם, שאסור לנתוץ ולהשחית בית הכנסת, וי"א שאיסור זה הוא מדאורייתא, דהוי מקדש מעט, לכן שב ואל תעשה עדיף, ולא יקלוף, ובפרט שי"א שאם הסיד מעורב עם תערובת חול כמו שמצוי בזה"ז, ואינו סיד לבן לבד, א"צ לשייר אמה על אמה אפי' בבית.

ב. ובענין ספרדי המתפלל עם מנין אשכנזים, ונסע מחוץ לעיר שיעור ד' פרסות, יכול לברך ברכת הגומל במנין אשכנזים, אף שמנהגם לא לברך הגומל על נסיעה מחוץ לעיר, ויכולים לענות אמן על ברכה זו, שהרי העושה כן הרי הוא עושה כדעת המרא דאתרא, והכל יכלו לסמוך על דעתו, כפי המבואר באבקת רוכל סימן ריב, ולכן לענין עניית אמן יסמכו על סברא זו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול