א. הסליחות שנתקנו בלשון ארמית, כגון רחמנא, דעני לעניי ענינן, מחי ומסי, אין ליחיד לאומרם, מפגי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי, אבל כשיש עשרה מישראל, אין הצבור זקוק לעזרת מלאכי השרת, כי השכינה עמהם.
ב. אין לכפול פסוק ״שמע ישראל״ שאומרים בסליחות, אלא השליח צבור אומר ופעם אחת, והצבור עונים אחריו גם כן פעם אחת, ולא יותר.
ג. עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה, ובפרט הי״ג מדות, וכמו שכתוב (משלי יח, כג), תחנונים ידבר רש, ויש לו להבין מה שמוציא מפיו, בלב נשבר ונדכה. ולכן הנוהגים לומר: עננו אבינו עננו, ועשה למען שמך, במהירות רבה ובחפזה, לא יפה עושים, וצריך לבטל מנהגם ולאומרם במיתון.
(חזון עובדיה ימים נוראים)
