כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן.
הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח, הלכות ט-יג.
א. הבכורים מתענים בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם, זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל שפדאם ה' בשעה שנגף בליל פסח את כל בכורי מצרים. ויש אומרים שאפילו נקבה בכורה מתענה. ואין מנהגינו כן. ואף במקומות שבכורות נקבות מתענות, אם הבכורה היא מעוברת או מניקה אין לה להתענות. ומיום הלידה עד סוף כ"ד חודש נחשב דינה כמניקה, אף על פי שאין התינוק יונק ממנה בפועל.
ואפילו בכורים כואבי עינים פטורים מתענית זה, שהואיל ואין תענית הבכורות מעיקר ההלכה, אלא מנהג שנהגו, במקום חולי וצער לא נהגו.
ב. בדורות אלו שירדה חולשה לעולם, והתענית גורם להפרעת עריכת הסדר בליל הפסח כמצותו, בשתיית ד' כוסות, ואכילת מצה ומרור וכו', נהגו להקל להפסיק התענית על ידי השתתפות בסעודות מצוה, כגון סעודת סיום מסכתא, וסעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, וסעודת ברית מילה, ופדיון הבן, וסעודת בר-מצוה שחל זמנו בערב פסח. ויש להם על מה שיסמוכו. ואין הבכורות צריכים לפרוע התענית ביום אחר. ואפשר להקל בשעת הדחק גם בסיום מסכת משניות (ואפילו מסכת קטנה), עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, (וקצת מקיצור תוס' יו"ט). ומכל מקום נראה שאין להקל בסיום מסכת משניות אלא לעצמו, אבל לפטור אחרים מהתענית אין זה כדאי.
לימוד בלי הבנה אפילו מסכת שלמה אינו חשוב לימוד כראוי לפטור על ידו מתענית בכורות. ומיהו לימוד ספר אחד מהזוהר הקדוש, אף על פי שאינו מבין בעניני הסודות שבו, נחשב לימוד, והסיום שלו פוטר מתענית בכורות.
והמשתתפים בסעודת סיום מסכתא ישתדלו להקשיב לימוד הסיום. (ומה טוב שהרב המסיים ישמיע גם דברי תורה במוסר ואגדה, דברים השוים לכל נפש, ולעורר על מצות קביעות עתים לתורה וכו', ולוקח נפשות חכם). ואז מותר להם לטעום, וצריך שיטעמו "כזית" מפירות וכיוצא בזה כדי לפטור עצמם מהתענית. מפני שאין שמיעת הסיום מסכת לבדה מתירה לבכורות ללכת לאכול בביתם, אלא אם כן כל אחד ואחד מהבכורות טועם כשיעור כזית אחר שמיעת הסיום, שבזה הופסקה תעניתו. אבל מי ששולח אחר במקומו לקחת לו עוגה או יין ממקום הסיום, לא עשה כלום, ועודנו חייב בתענית. והוא הדין למי שלא נוכח בשעת אמירת הסיום ובא אחר גמר הסיום, שאינו נפטר באכילת סעודת הסיום. ומכל מקום אם הרב המסיים עדיין דורש וממשיך בדברי תורה מעניני דיומא ומענין הסיום, והוא שומע דברי תורה חכמה ודעת ויראת ה', וסומך על זה להפסיק תעניתו, אפשר להעלים ממנו עין ולא למחות בו ביד חזקה.
ג. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו, שהוא בכור, מותר ללכת לסיום מסכתא בערב פסח להפקיע עצמו מתענית בכורות. והוא הדין לאבל תוך שלשים על שאר קרובים, אבל בתוך שבעה אין להקל. ומיהו יפדה התענית בצדקה אם הוא חלש וקשה לו התענית ויבוא להתבטל מהסדר של ליל פסח.
ד. יש נוהגים שאם נולד למי שהוא בן בכור זכר, האב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל. ויש אומרים שאין לנהוג בחומרא זו בזמנים אלו, שירדה חולשה לעולם, ואף אם יהיה נדמה לאב או לאם שיוכלו להתענות לפי שעה, מכל מקום בלילה לא יוכלו לעשות הסדר כמשפטו, לספר ביציאת מצרים שהיא מצוה מן התורה, ולשתות ד' כוסות, ולאכול ד' כזיתים של מצה, וב' כזיתים של מרור. ועכשיו שנהגו בלאו הכי להקל לאכול בסיום מסכתא ושאר סעודות מצוה ללא הגבלות רבות, יש לאב או לאם להשתדל לשמוע הסיום, ולאכול כזית בסעודת מצוה, לפטור עצמם מן התענית. ואם עדיין לא מלאו לילד (הבכור) שלשים יום, פטורים האב או האם מתענית בכורות הנזכר. ומכל מקום אם אפשר בנקל טוב לשמוע סיום מסכתא לפטור עצמם מתענית לכל הדעות.
ה. אם חל ערב פסח בשבת נוהגים הבכורות להקדים ולהתענות ביום חמישי שלפניו, אלא שנוהגים גם כן לפטור עצמם מן התענית על ידי סעודת מצוה, כאמור לעיל. ואב המתענה בשביל בנו הבכור רשאי לפטור עצמו מתענית זה, כיון שדחוי הוא. ואם חל ערב פסח בערב שבת, הואיל וזמנו הוא, מתענים בו ביום ומשלימים, ורק אם יש סעודת מצוה יכולים לפטור עצמם מן התענית על ידי השתתפות בסעודה וכנ"ל. האסטניס שאם אוכל בערב פסח אינו יכול לאכול בליל פסח צריך להתענות בערב פסח.
