כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן.
הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות בדיקת חמץ, הלכות ה-ח.
א. קודם הבדיקה צריך לברך: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו, וצונו על ביעור חמץ". (ואם אמר "לבער חמץ", יצא ידי חובה. שו"ת חזון עובדיה סימן ל). ומה שאינו מברך על "בדיקת" חמץ, לפי שכל הבדיקה אינה אלא לצורך הביעור. ואסור לדבר בין הברכה לבדיקה, ואם עבר ודיבר דברים שאינם מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך. ובאמצע הבדיקה רשאי לדבר בכל מה שיש בו צורך לענין הבדיקה, אבל לא ישיח בדברים אחרים כלל, אפילו כבר התחיל בבדיקתו, שיש אומרים שצריך לחזור ולברך גם באופן כזה, ועוד שעל ידי זה אינו נותן לבו לבדוק כראוי. ומכל מקום אם עבר ושח אפילו בדברים בטלים אינו חוזר לברך. שספק ברכות להקל. ומותר לענות אמן ויהא שמיה רבה, באמצע הבדיקה. וכן אם שמע קול רעמים, יברך. וגם ברכת אשר יצר אם הוצרך לכך, יברך באמצע הבדיקה, כי יש לחוש שמא ישכח לברך אחר הבדיקה.
אין לברך ברכת שהחיינו על מצות בדיקת חמץ. ומכל מקום הואיל וכמה פוסקים כתבו שצריך לברך שהחיינו על בדיקת חמץ, וכן הסכים הגאון בעל פרי חדש, נכון להשתדל להשיג פרי חדש, ולהניחו לפניו בשעת הברכה "על ביעור חמץ" שלפני הבדיקה, אך יברך שהחיינו אחר שיתחיל קצת בבדיקה, כדי להסתלק מחשש הפסק, ואחר שיגמור הבדיקה יברך ברכת הנהנין על הפרי ויאכלנו. אבל אין זה אלא ממדת חסידות.
ב. בברכה אחת שמברך על הבדיקה, יכול לבדוק כמה בתים או חנויות, ואפילו אם הם רחוקים קצת זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ומכל מקום, אם הם רחוקים ממש, יכוין בשעת הברכה "על ביעור חמץ" שמברך לפני בדיקתו בבית, שאינו רוצה לצאת ידי חובת הברכה אלא רק על הבדיקה שבביתו, ואז יוכל לברך שנית על הבדיקה שבחנות.
ואם בעל הבית רוצה יוכל להעמיד אצלו מבני ביתו או ממכיריו עושי רצונו בשעה שהוא מברך על הבדיקה, והם יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אחריו אמן, ואחר כך יתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית. ואם לא עמדו אצלו בשעת הברכה, אין ראוי שיבדקו, שנמצאים עושים המצוה בלא ברכה. ומצוה שגם בעל הבית ישתתף בעצמו בבדיקת החמץ, וכמו שאמרו (בקידושין מא.) מצוה בו יותר מבשלוחו. ואם אין בעל הבית בודק כלל, וממנה שליח לבדוק החמץ במקומו, אחד מבני ביתו או ממכיריו, לא יברך בעל הבית על הבדיקה, אלא יברך השליח שעושה את המצוה.
אף בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה על ידי הגבאי או השמש של בית הכנסת שהם האחראים עליהם ושומרי משמרת הקודש, מפני שהתינוקות מכניסים שם חמץ בבואם להתפלל עם הוריהם, ומה גם בזמן הזה שרגילים לעשות סעודות מצוה בבית הכנסת ואוכלים שם חמץ. ואף על פי שמכבדים ומנקים את בית הכנסת ביום י"ג בניסן, צריך לכתחלה לחזור ולבדוק החמץ שם בליל י"ד לאור הנר כפי תקנת חכמים. ומכל מקום לא יברכו על בדיקה זו, אלא יפטרוה בברכה שמברכים קודם לכן בבדיקת החמץ שבביתם.
חדר שנותנים שם החמץ ודעתם למכרו לגוי על כל אשר בו ביום י"ד שחרית אינו צריך בדיקה בליל י"ד, הואיל וסופו להמכר לגוי. יש מקומות שנוהגים שהבודק את החמץ מוליך עמו קערה שיש בה פרוסת לחם חמץ, וכשמגיע זמן ביעור חמץ למחרת, שורף את החמץ שבקערה.
ג. מי שיש לו מכונית פרטית, צריך לבדקה בליל י"ד לאור הנר, כמצות חז"ל. ואף על פי שמנקים היטב את המכונית לפני ליל י"ד. ואפילו אינו רוצה להשתמש במכונית בכל ימי הפסח, צריך לבדוק אותה מן החמץ. וכן בעלי אוטובוסים ציבוריים ומטוסים של חברות תעופה ישראליות חייבים לבדוק החמץ. ומכל מקום כשבא לבדוק במכונית אין לו לחזור ולברך "על ביעור חמץ", אלא די במה שבירך בביתו בשעת הבדיקה, ועל סמך ברכה זו יחזור ויבדוק החמץ במכוניתו. ואף על פי שיש מרחק מסוים ביניהם, אין ההליכה נחשבת הפסק. (שו"ת יחוה דעת חלק א סימן ה).
ד. אחר הבדיקה יבטל את החמץ ויפקירנו, ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ"). וצריך לומר הביטול בשפה המובנת לו, כדי שיבין שעיקר כוונתו לבטל החמץ עד שיהיה בעיניו כדבר שאינו חשוב כלום וכדבר בטל לגמרי, אבל אם אומר הביטול בין בלשון הקודש בין בארמית ואינו מבין שהוא מבטל החמץ, אלא חושב שאומר תחנה ובקשה בעלמא, לא יצא ידי הביטול, וצריך לחזור ולבטלו בלועזית בשפה הידועה לו. ונוהגים לומר הביטול ליתר חיזוק שלש פעמים. וטוב שעל כל פנים באחד מהם יוסיף ויאמר: ליבטיל ולהוי "הפקר" כעפרא דארעא.
