הרב חנניה מנס
רב ארגון "בנועם שיח"
הזכות שלנו לחנך
אתחיל בברכה לאכסניה הנפלאה באתר הנפלא "מורשת מרן", שמעורר ישנים משנתם להחזיק במשנתו של מרן רבינו מלכא זיע"א וביתר שאת אל תרף בנו ממלא מקומו, הראשל"צ יבלחט"א, מרן הגר"י יוסף שליט"א היוצא ע"י האי גברא רבה איש חי רב פעלים לתורה ויהדות, מקדש שם שמים בכל פעולותיו, הרה"ג ר' אליהו דניאל אוזן שליט"א.
כשמתחילים לקרוא טור בענייני "חינוך" לא אחת יחוש המחנך שמספיק לקרוא, ומעייף להתייעץ בענייני חינוך, לחנך זה מורכב, קשה, טרם הספקתי להתחנך בעצמי, ואבוא לחנך אחרים?! אני לא ראוי, ובכלל מאיפה יהיה לי אדרנלין הרי בסופו של דבר כשהילד יתבגר יטילו עלי את כל בעיותיו.. היועצים והפסיכולוגים יאשימו את ההורה, וכך כל רגשות האשמה, מיחסים להורה.
טור זה לא בא להאשים ולא להקשות, חלילה, אלא בא להאיר את דרכנו כהורים, את זכיותינו ואת חובותינו. לסלול בנבכי התקופה את דרכנו כהורים ומחנכים ולהגיע לליבו של החניך ולראות פירות מעולים בס"ד.
באחת הממלכות גדל נסיך, בן יחיד לאביו המלך, וכל השרים חשו בתחרות עזה לאיזה מהשרים ישלח המלך את נסיכו להתחנך שר האוצר טען שאצלו ידע הנסיך לנהל היטב את האוצר לכשימלא את מקום אביו, שר הכלכלה טען שאצלו ידע איך לנתב את הכלכלה היטב, ומאידך שר הביטחון טוען בלהט שרק אצלו כי אם לא איך ידע המלך המיועד לדעת לאיזו מלחמה יוצאים ועם איזו ממלכה עושים גישור. שר החינוך גם הוא לא ויתר על החלום הגדול, הלוואי ובחלקו ילמד הנסיך. וכך כל שרי הממלכה לא טמנו ידם בצלחת, באים עם טענות מוצקות מדוע הנסיך המיוחס ישהה אצלם ויתחנך על ידם.
גדל הנסיך והגיע היום המיוחל. בטקס מתוקשר הודיע המלך לאחד מפקידי הממלכה שאינו שר כלל, אך עומד בדרישות הגבוהות, שיקבל את התפקיד הכה מיוחל וילמד את הנסיך אורחות חיים. הפקיד בהתרגשות רבה קד והודה למלך, קומתו הזדקפה לנוכח הבשורה המשמחת, אך הלחץ נהיה מנת חלקו, דרישות התפקיד כה גבוהות לשמור על האוצר הכי יקר בארמון המלוכה יותר מאשר הכתר שעל ראשו של המלך, אוצר שאינו מוצג לראווה.
פנה לחכמי הממלכה בעצה מה לעשות, אמרו החכמים פה אחד אם המלך כה סומך עליך זאת אומרת שהמלך סומך הן על החוזקות והן על החולשות שלך, והוא אוהב אותם ורוצה שתגדל אותו עם הכוחות שאתה חזק בהם ועם אלו שפחות, כמובן, הזהירהו: עליך להמשיך לטפח את אישיותך יחד עם טיפוח הנסיך למען יגדל ויוכל לממש את ייעודו ביום מן הימים, כראוי.
מלך אינו מפקיר את ילדו ובפרט כשמדובר בבן יחיד. המלך לא יפקיד אף נסיך בידי כל אחד מנתיניו, אלא בידי מי שהמלך סומך עליו במאת האחוזים. המלך, מלכו של עולם, הפקיד בידך אבא יקר, בידך אמא יקרה, את בנו היחיד, סמך עליכם ונתן לכם את האוצר הכי יקר ומפואר שבממלכה כולה, אין גישה אליו לכל אחד ואתם נבחרתם לגדל אותו, מעת לידתו ועד עומדו בפני עצמו, למען בורא העולם, כי גידולו הוא רצונו של המלך.
נבחרנו. כמה אחריות זו אמנם מחייבת ויותר מכך נותנת לנו הרבה כח, בימים ללא סוף בלילות טרוטים משינה כשהתינוק התורן לא מפסיק ליילל, וכשהטלפון מהמורה אינו מפסיק לצלצל, והילד לא שב כמתוכנן בשעות הערב, והילדה מעיזה פניה, וכבר הגענו לקצה הסבלנות והכח, נעלמו כל הטיפים ורק רוצים כבר לשבת בשקט עם עצמנו והפרח היקר שלנו ממשיך לנדנד, נתבונן בו, נסתכל עליו, נזכר מאיפה הוא בא, מי שלח אותו אלינו, הוא נסיך שכל מיליארדי האנשים שבעולם היו שמחים לגדלו, ואנחנו נבחרנו עם מה שאנחנו, כמה כח זה נותן, אם נחוש את ההרגשה המרוממת הזו יקל עלינו ונוכל גם להתפלל למשלח שיתן לנו כח לגדלו ושיהיו ממנו פירות נאים כרצון השי"ת.
שאכן נזכה שיגדל כרצון ה', למען השי"ת.
נתראה שוב בשבוע הבא…