פינה מיוחדת מאת הרה"ג הרב יוסף חי סימן טוב שליט"א שתעלה בעזרת ה' יתברך מידי שבוע. במסגרת מדור זה, תובא בפני הגולשים היקרים חקירה מהפרשה, עם כמה וכמה יישובים מפרי עטו של הרב סימן טוב. בסוף כל משא ומתן, ישנו סיפור על מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה הקשור לאותם ביאורים.

 

פרשת בלק

"וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" (כ"ד, י"ט).

ניצוץ אחד מיוסף שקיבל תורת יעקב אביו ישרוף לכל אלופי עשיו!

"וירד מיעקב" ועוד יהיה מושל אחר מיעקב, "והאביד שריד מעיר" מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו (תהלים ע"ב ח') "וירד מים עד ים", "ולא יהיה שריד לבית עשיו" (עובדיה א' י"ח).

למה דווקא בשעה שנולד יוסף אזר יעקב כוחו והחליט לצאת אל מקומו וארצו ומעתה כבר לא היה ירא מעשיו כמו שנאמר (בראשית ל' כ"ה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי"? אלא ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשיו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנא' (עובדיה א') "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש". [בבא בתרא דף קכג ע"ב].

מבואר שרק בכוחו של יוסף הצדיק יש לנצח את עשיו ואת זרעו ולכלותם. והגמרא (שם) מקשה מכמה מלחמות שיצאו כנגד זרעו של עשיו וניצחו, ובין היתר מלחמת דוד המלך ע"ה שנאמר בו (שמואל א' ל') "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם"?

משיבה הגמרא למרות שלא היה משבט יוסף: "מי שלימדך נביאים לא לימדך כתובים" שהרי נאמר בדברי הימים (א' פרק י"ב כ"א) שדוד המלך בחזרתו לעיר ציקלג עברו למחנהו מבני שבט מנשה כמה וכמה גיבורי חיל, והתמנו למפקדים בצבא דוד. הרי שגם מה שהיה דוד מנצח במלחמה כל זה מפני שהיה בצבאו מזרע יוסף הצדיק.

וקשה שהרי בגמרא בגיטין (נזJ איתא: "הקול קול יעקב אין לך תפילה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב, והידיים ידי עשיו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשיו". משמע שעיקר כח הניצחון במלחמות הוא בידי עשיו, – כי לעשיו נמסר הכוח בדברים אלו, וכמאמר הכתוב (בראשית כ"ז) "ועל חרבך תחיה". הרי שכח הניצוח במלחמות מסור לעשיו הרשע, ולא ליוסף?

 

יישוב א'

רק לעתיד לבוא זרעו של עשיו נמסר בידי משיח בן יוסף שהוא מזרעו של יוסף הצדיק

עלה בדעתי ליישב בס"ד שמה שאמרו חז"ל שזרעו של עשיו נמסר רק בידי זרעו של יוסף, הכוונה לעתיד לבוא בידי מלך המשיח, כי עתה כח המלחמות נתון לידי זרעו של עשיו, אבל לעתיד לבוא זרעו של עשיו נמסר בידי משיח בן יוסף שהוא מזרעו של יוסף הצדיק, (עיין ישעיה י"א י"ג, וברש"י ומצו"ד). וכן כתב רבינו בחיי (שמות י"ח פ"א) שמשיח בן יוסף הוא משבט אפרים, הוא יכלה את זרעו של עשו.

שוב מצאתי במדרש (תנחומא תולדות אות ט"ז): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" ידיו של עשו מתמוטטות כשיבוא קולו של יעקב, זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה מ"ט) "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך".

 

יישוב ב'

כשבאים בכח הזרוע אז זרע עשיו מנצח אבל כשבאים לנצח בכח התפילה והצידקות זרע יוסף מנצח!

אבל נראה ליישב עוד שכאשר נולד יוסף ראה יעקב ברוח קודשו, שדווקא יוסף יש בכוחו לנצח ולכלות את זרעו של עשיו, ולא מחמת כח הזרוע, כי באמת זה נתון לידי עשיו, אלא מכח הקדושה התפילה והתורה של יוסף. וכח זה היה נתון דווקא ליוסף מפני שהוא היה עתיד לישב בחיקו של יעקב אבינו ע"ה עמוד התורה, ליצוק מים על ידו, ולקבל ממנו את כל תורתו, אבל שאר השבטים אחי יוסף היו בשכם. ועל כן גם במלחמותיו של דוד ניצחו על ידי זרעו של יוסף מכח צידקותם.

תא חזי בגמרא קידושין (עו:) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מי שהיה כתוב בחיילות של דוד המלך, אין בודקין אחרי הייחוס שלו, כי בודאי לקחו רק חיילים מיוחסים שתהיה זכותן וזכות אבותם מסייעתן.

וכן אנו מוצאים שיוסף הצדיק שימש את אביו שימוש של תורה, כמאמר הפסוק (מ"ה, כ"ז) וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דובר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם. ופרש"י, סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, וזהו שנא' וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה.

ויש לדקדק דבר זה שהיה יוסף ממשיך דרכו של אביו בתורתו, לכאו' יותר משאר אחיו, ממאמר הכתוב (מ"ו, כ"ח) "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה ויבואו ארצה גושן". ופירש רש"י בשם מדרש אגדה שיעקב אבינו שלח את יהודה ליוסף להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.

וקשה למה צריך הפסוק להשמיענו שיעקב אבינו ע"ה שלח הוראה זו אל יוסף, וכי חלילה לולא בקשתו של יעקב אבינו, לא היה יוסף נעתר לבקשת יהודה אחיו להקים עולה של תורה במצרים?

אלא על כרחך מבואר שיעקב אבינו הסתמך דווקא על יוסף בעניין זה של הקמת ישיבתו והוראתו במצרים, ביודעו כי רק יוסף יודע דרכיו ונתיבותיו בדרכי ישיבתו ועסק תורתו, ויוסף ידע להכין ולסדר דבר זה לאביו כרצונו וחפצו. [אך עתה חשבתי שאפשר לדחות שהכתוב בא להורות שהיה יעקב חרד לכבוד מלכותו של יוסף, ולכך שלחו בדווקא אל יוסף].

ונאמר (בראשית ל"ז) "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו", ופירש התרגום: "ארי בן חכים הוא ליה". ובעל הטורים כתב, "בן זקונים", זקנים כתיב, שמסר לו כל מה שקיבל מזקנים שהם שם ועבר. בן זקנים הוא לו, סופי תיבות, אמון. שמסר לו סתרי תורה שנאמר בה "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים". ועוד רמז לו רזי תורה.

ומצינו להגאון החתם סופר שביאר סוד עניין אהבתו של יעקב ליוסף ומה שייחד לו כתונת פסים, על פי מה שאמרו בגמרא (שבת קמה:) מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מציינים עצמן במלבושים נאים? מפני שאינם בני תורה כל כך לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם, לכן מכבדים אותם מחמת לבושיהן, שנראים כחשובין. ועל כן כיון שיעקב אבינו לימד את יוסף את כל סודות התורה, כדי שאחיו לא יקנאו בו על זה, עשה לו כתונת פסים, שלא ירגישו שהוא בן תורה. אך האחים ראו שיעקב מלמדו דווקא, לכן שנאוהו והבינו שהכתונת היתה רק להערים על ערכו וגדולתו של יוסף, (ועיין הרחב דבר ל"ט פ"ו, בשם מדרש רבה וישלח, ויש ליישב). ועיין מה שכתבתי עוד בזה בפרשת וישב.

והנה רש"י (ריש פרשת וישב) מביא מהמדרש שכשראה יעקב את כל אלופי עשיו תמה ואמר מי יכול לעמוד בפני י"ב נשיאים אלו? אמר לו הקב"ה משל לפשתני שנכנסו גמליו טעונים פשתן, תמה הפחמי היכן יכנס כל הפשתן הזה, היה שם פיקח אחד השיבו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ושורף את כולו. כך כתיב "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם".

הנה מפורש איך שנגד כל הריבוי של בית עשו, ניצוץ אחד מיוסף לבדו שקיבל את תורת יעקב אביו בהשפעת תורת אלוקינו ישרוף לכל אלופי עשיו.

 

רבינו היה ניצוץ האש בדורנו שכילה ושרף כל הקוצים בכרם, לחם והעמיד הדת על תילה!

נאים הדברים עד מאד להאמר על מרן רבינו הגדול זצוקל"ה שמלבד זה שליבי אומר לי שהיה מזרעו של יוסף הצדיק, וכפי שכבר כתבתי בזה, (ראה בתחילת הספר בדברי הקינה). מכל מקום מצינו דבר גדול זה ברבינו שניצוץ שלהבת האש שלו שרוף שרף לאלופי עשיו!

 ובמה דברים אמורים?

עיקר ייראתו של יעקב אבינו מעשיו הרשע ומזרעו לא היתה רק יראה ופחד מנחלת זרועו של עשיו הרשע, שלא יהרוג ולא יעשה עם זרע יעקב מלחמה ושפיכות דמים. אלא יותר היה ירא ממלחמת עשיו להנחיל את תרבותו, ובמשך הדורות תרבות יון, שכל מלחמתם ומגמתם להחטיא את ישראל, ולנתקנו מאבינו שבשמים. 

ויסוד זה מפורש גם בחז"ל שיעקב צפה ברוח הקודש והיה ירא וחרד מפני מלחמת יון שרצתה לטמא ולהחטיא את ישראל, שנאמר (דברים ל"ג י"א) "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" ופירש רש"י: "ראה יעקב שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות". 

ועל זה השיבו הקב"ה ליעקב "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם". 

מיהו ניצוץ האש בדורנו שכילה ושרף את כל הקוצים מן הכרם? מיהו האיש שעמד בפרץ ונלחם להעמיד הדת על תילה בדורנו? הלא הוא יוסף הצדיק! 

הוא הגבר הוקם על עטרת ראשינו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה שחולל את המהפכה הרוחנית בדורנו ונטע מסילות לליבם של כל העם היושב בציון ובכל התבל כולו.

רחץ וטיהר רבינו את ישראל מצואת עשיו ומכל תרבות יון, נשא דברי תוכחה השכם והערב וקירב ליבנו לאבינו שבשמים, עמד בפרץ כנגד כל פורצי גדר. 

הוא ניצוץ האש – יחיד בדורותיו – שכל אות ואות, תג ותג, שיצא מפי קודשו הרעישה שמים וארץ. הוא ניצוץ האש שהרעיש הארץ, הרגיז ממלכות! 

מלבד שלא היה בדורותינו אח ורע לרבינו בגדולתו בתורה, אך גם לא היה כדוגמת רבינו שהפיץ תורה ויראה בעולם, והסיר חושך מצרים והאיר עיני ישראל בתורה. 

דוגמא אחת מיני אלף, למלחמה שלחם רבינו כנגד רודפי הדת. היה זה מלפני כעשור שנים או קצת יותר שנתמנה לעמוד בראש משרד החינוך יוסי שריד שם רשעים ירקב, והלה חיבל והיצר את צעדי החינוך הטהור וניסה לחבל בכרם ה' צבאות. 

מי שעמד בראש המערכה וטיכס עצות ותחבולות נגד אותו שר חינוך, היה לא אחר מאשר רבינו הגדול זצוקל"ה! רבינו עמד בפרץ והשיב מלחמת חורמה.

באותם ימים באחד משיעוריו של רבינו בפני אלפי ישראל כאשר דיבר על זה בכאב נורא, היה זה בערב ימי הפורים, ורבינו נעשה חיוור מרוב צערו וכעסו על רדיפת לימוד התורה של תינוקות של בית רבן, שהיה משוש חייו של רבינו, הורה רבינו בקול גדול להזכיר בפורים אחרי קריאת המגילה יחד עם שאר הארורים שאנו מזכירים "ארור המן, ארור שריד"! 

כל הארץ רעשה על זה רעש גדול עד למאד, שלטונות החוק רצו חלילה להעמיד לדין את רבינו זצוקל"ה, הבל יפצה פיהם, אך לא בלבד שלא עלה זאת בידם, אלא עוד באותו היום שביקשו לנעוץ חרב בהיכל, נאספו למעלה מעשרים אלף מתלמידיו וחסידיו של רבינו על יד ביתו לחסות בשולי גלימתו ולמחות על כבוד תורתו. 

מחוץ לביתו של רבינו היה קול רעש גדול. גדולי ומאורי הדור הגיעו לחזק את ידיו של רבינו, ובתווך כולם נקבצו באו לך, המולה גדולה של עשרות אלפי איש. ואולם בתוך קודש הקודשים – ביתו של רבינו, קול דממה דקה. מרן זצוקל"ה רכון על ספריו ושוקד על תלמודו בשקיעות עצומה שלא ניתן לשער.

אחד הרבנים הגאונים שנכנס באותה העת למעונו של רבינו וחזה בעיניו במחזה הנפלא הזה, יצא החוצה אל האלפים ששהו בחוץ וסיפר בהתרגשות כאמור, והוסיף שרבינו שקוע באמצע כתיבת תשובה בעניין אם אין חשש צער בעלי חיים בלקיחת יונה לרפואת חולי צהבת, והיא נדפסה בשו"ת יביע אומר חלק ט' (יור"ד סימן ל"ב). בסיום העצרת פנה רבינו אל קהל האלפים מחלון ביתו, הודה לכולם והרעיף עליהם ברכות, ומיד שב לתלמודו.

מיותר לציין שרבבות אלפי ישראל בכל אתר ואתר באותה שנה יחד עם רבינו זצוקל"ה זעקו בקול גדול בכל התפוצות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אחרי קריאת המגילה, "ארור המן, ארור שריד", קולות אלו הרעישו שמים וארץ, ויחד עם זאת קיבץ רבינו מליוני דולרים לטובת תלמודי התורה, והסיר רוע הגזירה מעל עמו ישראל.

הגאון רבי אלחנן פרץ שליט"א שח את השתלשלות הדברים הללו בפני רבו מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ראש ישיבת "תורה אור" אשר היה מלא הערצה לרבינו זצוקל"ה והשיב לשמע הדברים בהתפעלות רבה: "רק מי שבכוחו לדבר בעזות כזו נגד ראשי השלטון אדם גדול הוא"!

וזה רק דוגמא אחת מיני אלף מלחמות שלחם רבינו למען העמדת הדת על תילה, החל מבחרותו, ובהמשך בירידתו מצרימה שם קידש מלחמה שערה נגד כל צוות השוחטים שהיו שם לשם דבר והאכילו נבילות וטריפות לישראל, ואף ביקשו חלילה להתנקש בחיי רבינו, והקב"ה פודה ומציל, שמר על רבינו מכל משמר. רבינו לחם למען קדושת ישראל, למען קדושת הארץ, וגם למען כלכלת עם ישראל.

מורנו ראש ישיבת "חברון" הגאון רבי דוד כהן שליט"א בעומדו להספיד את רבינו הגדול זצוקל"ה בעצרת השלושים עמד על נקודה זו שרבינו לחם את מלחמת התורה בדורינו, והוסיף שכמו כן נלחם רבינו לשמר את מוסד הדיינות ומוסד הרבנות שלא יכניסו בהן אש זרה, כפי שזוממים רודפי הדת בכל עת.

ואלו הם דברי קודשו: "רבינו הגדול היה הלוחם הגדול בעד מוסדות התורה, רבנות, חינוך, דיינות. היה רך באורחות חייו, אך קשה כברזל ללחום נגד אויבים מבחוץ. רק בשנתו האחרונה, כשגופו שבור ורצוץ, ניהל מערכות כה גדולות!, במהלך השנה דיבר בחריפות על אותה מפלגה חדשה–ישנה ש'רוממות אל' בגרונם אך 'חרב פיפיות' בידם, לא כולם הבינו, אך היום כולם רואים ומבינים עד להיכן הדברים מגיעים. כולנו ראינו את המציאות שבה הם רצו להכניס רב שקרוב לרפורמים, שיהרוס את הרבנות, ורבינו לחם נגד זה, ולחם גם נגד גזירת גיוס בני הישיבות בכלות כוחותיו, הוא זעק 'אל תשלחו יד'! אנו מדברים על 'מערכת חיים' של מי שעשה כה רבות להעמיד הדת על תילה".    

כאמור, מעל הכל לוחם גדול היה רבינו למען הישיבות הקדושות, כי מאז גזירת הגיוס שעוללו לנו שונאי הדת לבטל את תלמידי החמד בני הישיבות הקדושה מן התורה, וחלילה לטמא אותם בטומאת הצבא, פעל והשתדל התפלל וזעק רבינו זצוקל"ה בכל כוחו ובכל יום ויום לביטול רוע הגזירה. 

כבר מלפני כשנתיים בערך כאשר רק החלו דיבורים על גזירה זו, בעוד שעדיין היו הנציגים החרדים שותפים מלאים בהנהגת המדינה, ראה רבינו הכל למרחוק ברוח קודשו, רוח טהרתו ותורתו, והורה לומר אבינו מלכינו אחרי חזרת הש"ץ כמנהגינו בימים הנוראים. 

אחר כך שכבר החלו בהליך הגזירה, באותה העת נפטר בנו בכורו של רבינו הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל וראש הממשלה הגיע לנחם את רבינו. רבינו לא הסכים לדבר עימו שום דבר אחר מלבד העניין הנורא הזה של גזירת הגיוס כי חייבים לבטלו, פנה רבינו זצוקל"ה לראש הממשלה ואמר לו: "דע לך כי האבל השבר והצער על פטירת בני גדול הוא ונורא, אך הצער בשל גזירת הגיוס קשה שבעתיים פי כמה וכמה יותר משיכול בני בכורי מחמד ליבי".

וכך גם בערוב ימיו ממש, באשפוז האחרון של רבינו, יממה בלבד לאחר יום הכיפורים, ביקש רבינו ממיטת חוליו להתעדכן על המתרחש ומה מתקדם בעניין גזירת הגיוס והשלכות רוחב החוק זה על עולם התורה. 

וכך מספר אחד העוסקים במלאכה, משליחיו ונאמני ביתו של רבינו: נכנסתי באותו היום אל חדרו של רבינו בבית החולים, נישקתי את ידו וביקשתי לעודד את רוחו. אמרתי לרבינו: כבוד הרב כולם מתפללים שהרב יחלים וישוב כבר לביתו. ראיתי את ייסוריו הקשים מנשוא, הוא התפתל במיטתו מהכאבים העזים שתקפו אותו, הסבל היה נוראי. 

ובכל זאת רבינו מתעלם מהמשאלה שהעליתי בפניו ואומר לי: "מה עשית היום בשביל ביטול גזירת הגיוס?

 הסיטואציה הייתה קשה מאד. גופו הצנום של רבינו היה שקוע במיטה, מעליו עשרות מכשירים וצינורות ארוכים שהיו מחוברים לגופו. אבל רבינו התעלם מסבלו וביקש להתעדכן אודות ההתפתחויות האחרונות בנושא חוק הגיוס. 

ניסתי להתעלם ממשאלתו של רבינו, כדי שלא להקשות עליו ולדבר איתו על מצבו הרפואי. אך רבינו היסה אותי ושאל אותי שוב: "ספר לי מה עשית היום בנוגע לגיוס"?

סיפרתי לרבינו על הפגישות שקיימתי באותו יום תוך כדי שאני מעלים עובדות מדאיגות, במיוחד בשל הייסורים שאותם חווה רבינו, אך רבינו הגדול זצוקל"ה חש והרגיש זאת ושב ואומר לי בצורה ברורה "אני רוצה לדעת הכל, את כל האמת"! 

אחרי כמה דקות שבהן שוחחתי עם רבינו ופרשתי בפניו את כל ההתפתחויות האחרונות, התרצנו פני רבינו, הכאבים הלכו והתגברו, אך רבינו העדיף להתעלם מייסורי גופו ולעסוק בנושא החשוב לו מכל, בנושא ביטול גזירת הגיוס! 

רבינו הגדול ברוב חכמתו ותבונתו החל לדון בדרכי פעולה ופתח בהרצאה על משנתו המרכזית בכל הקשור לביטול חוק הגיוס, בדבריו אמר בין היתר, כי צריכים לדאוג שכל הסמכויות בחוק יהיו בידיו של שר הביטחון, וחלילה לא בידי הכנסת, כי זה חורבן גדול לעולם התורה. תפיסתו של רבינו היתה שכיון שביטול החוק זה כמעט דבר בלתי אפשרי, מנגד לדבר לליבו של שר הביטחון שהתקנות בידו זה אמנם אתגר קשה אך ישים. 

אמרתי לרבינו שגם פעולה זו של השארת הסמכויות בידי שר הביטחון אינה פשוטה כלל. רבינו שאל אם יש לדבר? והשבתי כי לשר הביטחון ישנה נקודה יהודית ערה וניתן לדבר על ליבו. "תביא לי אותו עכשיו על הקו" ציווה רבינו! 

הכאבים שוב תקפו את רבינו באות העת ביתר שאת, ואני ביקשתי לשמור על בריאותו. אמרתי לרבינו שכעת זה זמן לא טוב, ואולי כדאי שנמתין שהכאבים יירגעו, אך רבינו בשלו: "תעלה לי אותו לקו, ברגע זה"! 

עשיתי כציווי רבינו, ותוך דקה שוחח רבינו זצוקל"ה בטלפון עם שר הביטחון. מה שקרה מכאן ואילך צמרר אותי, ועדיין מעורר בי תחושות קשות. כשאני נזכר ברגעים הללו אני מתקשה שלא להתרגש. 

במשך רבע שעה בכה רבינו בטלפון והתחנן על נפשו כאדם שמבקשים לקחת ממנו את חייו. בכה, התחנן, הפציר והתחייב. "עשה זאת רק למעני, ובשכר זה תזכה לברכות רבות" אמר רבינו לשר הביטחון! פרצתי גם אני בבכי למראה האיש הגדול הזה שהזניח את כל כאביו וייסוריו הנוראים לטובת כלל ישראל.     

שח הגאון רבי משה מאיה שליט"א רבה של שכונת "קרית שלום" בת"א וחבר מועצת חכמי התורה: לדעתי, ואני אומר זאת בצורה ברורה, גזרת הגיוס היא שמוטטה את גופו הטהור של רבינו והביאה להסתלקותו בחטף. הרי הוא היה בריא וחזק קודם לכן, ורק הצער פגע בליבו בצורה אנושה.

סיים הגאון ואמר: מקובל לומר שמרן החזון איש זצ"ל הסתלק לבית עולמו בשל גזירת הגיוס של בנות ישראל, ואני סבור שמרן רבינו הסתלק למרומים בשל גיוס בחורי הישיבות!                             

זה ניצוץ שלהבת האש של רבינו זצוקל"ה ששרוף שרף לאלופי עשיו! הוא ניצוץ האש שעליו התנבא יעקב אבינו: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש – ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם" – לתקן עולם במלכות שדי!