היום י"ד בתמוז יום פטירתו של הגאון הגדול חכם יוסף מטראני זיע"א (שכ"ח – שצ"ט), המכונה המהרי"ט, המוהרי"ט או המהרימ"ט (כדי להבדילו מהמהרי"ט ר' יוסף טאיטאצאק), היה מגדולי וחשובי הפוסקים, בנו של ר' משה מטראני, המבי"ט. מרבני צפת, נודע בעיקר בעקבות השו"ת אותו חיבר, שו"ת המהרי"ט, וחידושיו על חלקים מן הש"ס. שימש כחכם באשי של טורקיה, וכן כשד"ר בקושטא.
תולדות חייו ומורשתו
שנותיו המוקדמות בארץ ישראל
רבנו נולד לאמו (בתו של ר' יוסף קלעי) ולאביו חכם משה מטראני (המבי"ט) בכ"ו תשרי, בשנת שכ"ח בצפת, תורתו למד מפי אביו חכם משה מטראני, המבי"ט, חברו של מרן חכם יוסף קארו, ששימש אחריו כאב בית הדין בעיר צפת. בשנת ש"מ בהיותו בן 12, נפטר אביו, והוא החל ללמוד בישיבתו של החכם המקובל שלמה סאגיס, חתנו של האר"י.
בשנת שמ"ו (1586) נשא אישה, מנישואין אלו הפך להיות גיס של רבי שלמה קארו בן ר' יוסף קארו ורבי אליעזר שלום בן ר' אברהם שלום. אך באותה שנה פרצה מגיפה בעיר צפת, מגיפה בה נפטר רבו החכם שלמה סאגיס, והוא נאלץ לרדת מצרימה. הוא שהה שם כשנה וחצי, כאשר חלפה המגפה, שב לארץ ישראל והתיישב בעיר מולדתו צפת.
בשנת שנ"ד פרצה שוב מגפה בצפת ור' יוסף עבר לעיר ירושלים. שם חיבר את ספר 'קונטרס צורת הבית' – על מידות בית המקדש. עם תום המגיפה בשנת שנ"ה חזר לעירו צפת.
אולם בשנת שנ"ו התחוללה בצורת, ובעטיה פרץ רעב בצפת. קהילת צפת נקלעה לקשיים, ור' יוסף נבחר יחד עם רבי אברהם שלום (השני) לשמש כשד"ר ולאסוף כספים עבור הקהילה בא"י, וזמן קצר לאחר מכן יצא לקושטא. כשנתיים עשה רבינו בשליחותו, וחזרו לעיר צפת.
בשנת שנ"ט נפטר חכם יעקב בירב (השני), וחכם יוסף מטראני נתמנה לאב בית הדין בעיר צפת.
המעבר לאימפריה העות'מאנית
הייתה זו תקופה קשה לצפת: הצרות התכופות שבאו עליה הביאו לירידתה ממעמדה הרם, ואט אט החלה להתרוקן מחכמיה ואנשיה. כעבור כמה שנים החליט אף ר' יוסף לעקור ממנה, ועבר לקושטא, שם זכה לכבוד גדול, ועשירי העיר פרנסו אותו ובנו עבורו בית מדרש שבו לימד תורה תלמידים רבים. לישיבתו נהרו תלמידים מכל טורקיה ואף מעבר לה, ובין תלמידיו המפורסמים היו ר' חיים בנבנישתי (בעל ה"כנסת הגדולה"), אחיו ר' יהושע רפאל בנבנישתי (מחבר הספר "שדה יהושע"), ר' שמואל הלוי מקושטא רבו של ר' יהודה רוזאניס בעל ה"משנה למלך" על הרמב"ם, רבי חיים בן מנחם אלגאזי רבה של רודוס ומחבר ספר "בני חיי", ר' אברהם בן חנניה, ר' חיים אבולעפיה (הראשון), ר' אהרן לפפה, ר' אברהם היכיני, ר' זרחיה גוטה, ר' חיים אלפנדרי, ר' יוסף חזן ועוד רבים אחרים. מהרי"ט חיבב מאוד את ר' חיים בנבנישתי והשיאו לבתו של עשיר גדול, ובירכו שיחבר חיבור על "ספר מצוות גדול" (סמ"ג) של רבי משה מקוצי; ואכן, בגיל 21 חיבר ר' חיים את ספרו הראשון, "דינא דחיי", על הסמ"ג.
פועלו והערכת דמותו
המהרי"ט היה שותף לחרם שהטיל דון יוסף נשיא על נמל אנקונה, בעקבות רציחה מתוכננת של עשרים וארבעה יהודים בידי האפיפיור פאולוס הרביעי והאינקוויזיציה המקומית לשם החזרתם לנצרות; כתוצאה מהמעשה, הכריז דון יוסף נשיא בסיוע ר' יוסף קארו, המהרי"ט ואחרים על חרם על נמל אנקונה, ובכך פתח במלחמה כלכלית מול האפיפיור. לאחר פגיעה כלכלית חמורה בעיר הנמל וחששם של יהודי אנקונה לנקמת האפיפיור בהם, בוטל החרם על העיר.
לאחר כעשרים שנה מבואו לקושטא בשנת שפ"ה, לאחר פטירתו של חכם יחיאל בסאן, נתמנה ר' יוסף לתפקיד הרב הראשי של טורקיה – החכם באשי, קיבל אלפי שאלות מאנשים שאליהן השיב, ואף ייסד בית דין לענייני איסור והיתר בקושטא,
אף בדורו זכה להערכה מרובה, כאשר ר' דוד אגוזי, מרבני קושטא, קרא עליו "מארי דאורייתא (אדון התורה) ויוסף הוא השליט", וגם תלמידו רבי שלמה חדידה, מרבני ירושלים, מכנהו "בוצינא דנהורא [נר המאיר], מאיר עיני חכמים בתורה, עמו חכמה וגבורה, החכם השלם… יגדיל וירומם וינשא ויגדל יקר תפארת גדולתו, יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל אמן". החיד"א כתב שהיה ירא חטא, עניו, חסיד, מרביץ תורה ובעל חידושים עמוקים
פטירתו
חכם יוסף נפטר י"ד תמוז בשנת שצ"ט. רבני קושטא הספידוהו במותו, לצד רבי עזריה פיגו שהספדו על ר' יוסף מצוי בספרו "בינה לעיתים". בנו, ר' ישעיה טראני, עמד אחריו בראשות הישיבה.
אף על פי שהמהרי"ט נפטר ונקבר בקושטא, בניו הוציאו את גופתו מקברו והעבירוה לבית העלמין העתיק בצפת בהתאם לבקשתו, כדי שייטמן קרוב לאביו. בשנת ה'תשס"ח נתגלה קברו של ר' יוסף מטראני בצפת על ידי ר' שלמה אפשטיין, סמוך לקברו של ר' משה אלשיך.
חיבוריו
שו"ת מהרי"ט– שני חלקים. התכתב עם גדולי דורו.
חידושי מהרי"ט– עאל מסכת קידושין, חלק ממסכת שבת וממסכת כתובות.
צפנת פענח– דרשות לתורה ולמועדים.
שמות גיטין.
צורת הבית– על צורת בית המקדש ותבניתו.
תשובות ופסקי מהרי"ט החדשים– (יצא לאור בשנת תשל"ח) לקט פסקים ותשובות שלא נדפסו או נדפסו בכתבי תלמידיו.
כתבים שלא נדפסו
חידושים למסכת שביעית, שבת, יומא, יבמות, סוטה, סנהדרין, שבועות, ערכין ונגעים.
חידושים על הרי"ף, הר"ן ועוד ראשונים.
פירוש על פירוש הרא"ם (רבי אליהו מזרחי) לתורה.
נחל אשכול.
ספר המצוות.
סר הזכרונות.
מכתבי ידו, יצאו לאור לאחר מותו, תשובותיו בספר 'שו"ת המהרי"ט' – בשלושה חלקים. החלק הראשון יצא בשנת ת"א בקושטא, וחלק שני בשנת ת"ה בוונציה. באותה שנה יצא בוונציה גם 'חידושי גמרא'. ספרו 'צפנת פענח' – דרשות על התורה, יצא בשנת תנ"ד בפרנקפורט.
במהלך חייו חיבר ר' יוסף ספרים רבים, ביניהם פירוש על הר"ן, על הרי"ף, על הרמב"ם, ועל פירוש הרא"ם לפירוש רש"י.
בהגיעו לגיל שבעים, כשנה קודם מותו, ביקש המהרי"ט מבניו להוציא לאור את ספריו, ואכן חידושיו למסכת קידושין ולחלקים משבת ומכתובות נדפסו לראשונה בוונציה יחד עם השו"ת שלו, שו"ת המהרי"ט בעל שלושת החלקים. גם פירושו צפנת פענח על התורה והמועדים נדפס, אולם רוב ספריו לא נשתמרו, בהם ספרו על בית המקדש, ספר שמות גיטין, חידושיו ("חידושי מהרי"ט") על רוב מסכתות הש"ס ועוד.
תלמידיו
ר' אברהם בן חנניה, ר' חיים אבולעפיה (הראשון), ר' אהרן לפפה, האחים ר' חיים בנבנישתי ור' יהושע רפאל בנבנישתי, ר' חיים אלגאזי, ר' אברהם היכיני, ר' חיים אלפנדרי, ר' יוסף חזן ועוד רבים
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אל תקרי מאורסה, שנתקדשה ע"י שליח.
'תורה ציווה לנו משה מורשה – אל תקרי מורשה אלא מאורסה' – וצריכים אנו ליתן טעם לזה 'אל תקרי', שמה ראה התנא להוציא את המקרא מידי פשוטו אמנם לדרכנו יעלה יפה, ופירושו כך הוא: 'תורה ציווה לנו משה' – וקשה בזה, למה באמת ניתנה התורה על ידי משה, ולמה לא על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו? – ותירץ את זה הגמרא: 'אל תקרי מורשה אלא מאורסה' – שהתורה היה בדמיון קידושין. ובאה כזה תנא שיש שליחות לקידושין וכך שנינו: 'האיש מקדש בו ובשילוחו'.
(צפנת פענח חדש, ערך גאולה ודוד בט"ו שיר המעלות, דף י"ז ע"א, פרנקפורט, תנ"ד (1694)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שחייב הקב"ה לפדות את ישראל מדין גאולת קרובים.
הקדוש ברוך הוא חייב לפדות את ישראל מדין גאולת קרובים שכתוב בו 'דודו או בן דודו יגאלנו'. והקדוש ברוך הוא הוא 'דודי לי'. ובהם סברה נחלקו רבותינו זיכרונם לברכה: אם ישראל המה עבדים למקום, אם לא, והיינו מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, אם גאולת קרובים לשעבוד. אם כן המה עבדים להקדוש ברוך הוא, מאחר שגאל לנו מדין גאולת קרובים שהוא לשעבוד, ומאידך תנא סובר שגאולת קרובים לשחרור לשיטתו אין לנו דין עבדים למקום.
(צפנת פענח חדש, ערך גלות וגאולה בט"ו אופנים, דף י"א ע"ב , פרנקפורט, תנ"ד (1694)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אף אם תמה זכות אבות לא תמה זכות אימהות.
'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור' – שהוא ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי, אלא למעט להורות שתמה זכות אבות. על כן מכל שכן, גבי זכות אימהות לא מצאנו הדרש מסוג זה, משום שעדיין לא תמה זכות אימהות, לכך זכתה אסתר לקכ"ז שנות שרה ולא לקע"ה שנות אברהם. לכך 'לא נגאלו ישראל אלא בזכות נשים צדקניות' – היינו זכות האימהות, ועדיין לא תמה זכותם.
(צפנת פענח חדש, ערך זכות וחוב בד' אופנים, דף מ' ע"ב , פרנקפורט, תנ"ד (1694)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לעמוד כשבא בעל הברית למול את בנו.
'אמר רב יוסי בר אבין בשם רב הונא בר חייא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שמפני זקן אין עומדים, ומפני עושי מצווה עומדים' – וכתבו האחרונים: שלכך נהגו לעמוד כשבא בעל הברית למול את בנו, שהוא עושה מצווה בשעתה'. עד כאן. … שאין לומר כן שהינם חייבים לבטל מלאכתן, שלא מחייבי קימה שיש בה חסרון כיס אבל מכל מקום למדנו שחולקים כבוד לעושה מצווה, והיכן שאין חסרון כיס, מכל מקום, צריך לקום מפניו.
(חידושי מהרי"ט, מסכת קידושין, סימן דף ל"ג, דף י"ד ע"א, לבוב, תרכ"א (1861)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמפני ברית אהבה יפנה מעסקי הלימוד להשיב שאלותיו.
באהבת ה' את העדה, עם בחר ה' לשכנו, והנה אשר נטעה ימינו, מלאך א-לוהים למחיה לפניהם, להנחותם הדרך, והיית להם לעיניים. 'שמח לבי ויגל כבודי' בשבתך לכיסא כבוד על התורה ועבודה, והודעת להם את הדרך ילכו בה, אף אמנה כי נמצאו דבריך לי ואוהלם הגדלת השמחה כי ברית אהבתי אותך גם מתמול גם משלשום בכל, ושמורה מאז ידעתיך בשם, כרתי איתך ברית אהבה רבה, ומדבר אהבת עולם לא משתבש, ולי מה יקרו אמרי אמריך, ומה עצמו ראשיהם, ופניתי מכל עסקי לימוד, ופניתי להשיב לשאלותיך כאשר יסכים הפנאי איתי.
(שאלות ותשובות, שאלה י"ח, דף כ"ב ע"א, ונציה, דפוס אנטונויאו קליאוני, ת"ה (1645)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד תשובת המשקל לשופך דם, שיפרוש כפו, וישלח לאביון.
עבירה יש לה קרן, ויש לה פירות. והכתוב: 'פרי מחשבותם' – כאן בעבירה שיש לה פירות, צריך האדם הזה לעשות כנגדן, מצוות שעושים פירות, תמיד לרדוף פעולות החסד, ולכתת בגמילות חסדים, ובהבאת שלום בין אדם לחברו. ואומרו: 'עושה צדקה בכל עת' – זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, והקונה ספר תורה נביאים וכתובים ומשאילם לאחרים', ועכשיו שניתנה תורה שבעל פה להיכתב ספרי הגמרא וספרי הפוסקים, שכרן מרובה כשישאיל לאחרים. ולפי שאמרו הצדיקים: באותו דבר שחוטאים בו מתרצים, צריך לדקדק להתרצות בכל אבר ואבר שהכעיס בו: פה דובר נבלה – יתרצה בדברי תורה, ובהבאת שלום ופיוס לעני בדברים, ככתוב: 'ותפק לרעב נפשך'; ידיים שופכות דם נקי – יתרצו בזה שכף יפרוש לפני יד ישלח לאביון, וכן הוא אומר: 'וחטאך בצדקה פרוק, ועויתך במחן עניין'; רגליים ממהרות לרוץ לרעה – יכתת אותם לדבר מצווה, ולגמילות חסדים, ולדברי תורה מעיר לעיר, 'לשמוע שריקות עדרים', שכתוב: 'והם תוכו לרגלך'.
(שאלות ותשובות, שאלה ח', דף ז' ע"א, ונציה, דפוס אנטונויאו קליאוני, ת"ה (1645)
