היום כ"ז בתמוז יום פטירתו של הגאון הגדול המקובל חכם אלעזר אבוחצירא זיע"א המכונה בבא אלעזר (ד' באב ה'תש"ח – בתמוז ה'תשע"א) היה רב ומקובל. נצר למשפחת אבוחצירא, בנו של רבי מאיר אבוחצירא ונכדו של הבאבא סאלי. נחשב על ידי חסידיו למומחה בקבלה מעשית ולבעל סגולות. נרצח על ידי אחד ממבקשי עצתו.
תולדות חייו ומורשתו
נולד בעיר ריסאני, מחוז תפילאלת שבמרוקו, לרבי מאיר (ה"בבא מאיר") ולשמחה אבוחצירא.
רבי אלעזר נקרא על שמו של התנא רבי אלעזר בן רשב"י. במשפחת אבוחצירא מספרים כי לפני שנולד רבי אלעזר, ראה הבבא סאלי את התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה בחזיון הלילה, והנה רשב"י בא בטרוניה, מדוע אין בכל המשפחה, מישהו שנקרא על שמו של בנו התנא רבי אלעזר. כמענה, הבטיח לו ה'בבא סאלי' כי הנכד היילוד הקרוב, יישא אכן את השם אלעזר. בשעת הברית, קרא עליו הסבא ה'בבא סאלי' את הפסוק 'עין לא ראתה אלוקים זולתך' כשהוא מדגיש כי ראשי התיבות של 'אלעזר' הם מילות הפסוק האמור. בהתבטאות מאלפת זו מפיו של ה'בבא סאלי' הקדוש, ניתן ללמוד על ערך יקרתו ושורש נשמתו של הרך הנולד, שנקרא בשמו על פי בקשתו של רשב"י.
בגיל צעיר התייתם מאמו. למד בישיבת תומכי תמימים בקזבלנקה במשך כשנה. באדר תשכ"ו (1966) עלה לישראל עם אביו והמשפחה התיישבה באשדוד.
לאחר עלייתו למד בישיבת הרמב"ם שבתל אביב אצל הרב אברהם חפוטא שהיה מקורבו של סבו הבאבא סאלי ובישיבת פורת יוסף.
לאחר פטירתו של הבאבא סאלי הקים חצר בבאר שבע ברחוב קפריסין. במקביל אליו קיבלו אדמו"רות גם אחיו, הרב דוד חי אבוחצירא, שביסס את חצרו בנהריה שבצפון, ודודו, הרב ברוך אבוחצירא, שבנה את ביתו בנתיבות. הרב אלעזר גר בבית שמנהרה מוליכה ממנו אל בית הכנסת, ובעשרות השנים האחרונות יצא מביתו פעמים בודדות בלבד. את דרכו יוצאת הדופן בפרישות מאירועים ציבוריים קיבל מאביו, שנהג כך בשבתו באשדוד.
רבים באו לקבל את עצתו או ברכתו, בהם אשכנזים וספרדים, פשוטי עם ופוליטיקאים. חסידיו תרמו לביסוס חצרו ביד רחבה, הוא החזיק כולל גדול של אברכים בבאר-שבע, ובית תמחוי, לדברי חסידיו, התנהג באופן אישי בסגפנות.
הרב אבוחצירא היה נשוי לדבורה ואב לשבעה.
רציחתו
בליל כ"ז בתמוז ה'תשע"א נרצח הרב אבוחצירא בדקירות סכין בידי אשר דהן, תושב אלעד בן 42, שנהג לקבל מהרב אבוחצירא ברכה וייעוץ. הוא רצח אותו בזמן קבלת קהל, בעת שהרב אבוחצירא קרא פתק שעליו נרשמה בקשתו של דהן. דהן נמצא תחילה בלתי כשיר לעמוד לדין, אך הועמד לבסוף למשפט, הורשע בה'תשע"ד ונידון למאסר עולם. לפי כתב האישום, החליט דהן לרצוח את הרב משום שהמליץ לו שלא לגרש את אשתו.
הלוויה
מסע הלוויה של הרב אבוחצירא החל מבית מדרשו בבאר שבע, משם הוסעה המיטה לישיבת פורת יוסף בירושלים,
בפורת יוסף הספיד אותו מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף
ומשם יצאה הלוויתו בהשתתפות רבבות בני אדם. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים, בסמוך לקברו של אביו. בהלוויתו הוכתר בנו הבכור הרב פנחס אבוחצירא לממשיך דרכו
עיתון יום ליום של מפלגת ש"ס הוציא מוסף מיוחד לזכרו בשם "נסתר וקדוש" עם תום ימי השבעה.
נִפְרָדִים מִבַּבָּא אֶלְעָזָר
הַבְּשׂוֹרָה הַקָּשָׁה פָּשְׁטָה כְּאֵשׁ בִּשְׂדֵה קוֹצִים בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַמְאֻחָרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ לֵיל שִׁשִּׁי, ז"ך בְּתַמּוּז התשע"א. הַגָּאוֹן הַמֻּפְלָא, הֶחָסִיד הַצַּדִּיק הַמְקֻבָּל, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי מֵאִיר אַבּוּחֲצִירָא, הַמְכֻנֶּה "בַּבָּא אֶלְעָזָר״, נִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ. הַדְּמָעוֹת שָׁטְפוּ אֶת הַלְּחָיַיִם, וְהָרְבָבוֹת שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בָּרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית מִדְרָשׁוֹ בִּבְאֵר שֶׁבַע, לֹא הָיוּ מְסֻגָּלִים לְעַכֵּל אֶת הֶחָלָל הֶעָצוּם שֶׁנִּפְעַר עִם הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל בַּבָּא אֶלְעָזָר.
מֵאָז פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַ"בַּבָּא סָאלִי״, בְּד׳ בִּשְׁבָט שְׁנַת תשמ"ד, קִבֵּל עָלָיו רַבִּי אֶלְעָזָר אֶת עֹל הַהַנְהָגָה. הוּא הִסְתַּגֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁבִּרְחוֹב קַפְרִיסִין שֶׁבִּבְאֵר שֶׁבַע, וּבְמֶשֶׁךְ עַשְׂרוֹת שָׁנִים יָצָא מִמֶּנּוּ רַק כַּמָּה פְּעָמִים בּוֹדְדוֹת. אוּלָם מִשָּׁם, מִן הַבַּיִת שֶׁבִּבְאֵר שֶׁבַע, יָצְאָה אוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל.
הֲמוֹנִים הִגִּיעוּ מִדֵּי יוֹם אֶל הַבַּיִת, לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה, עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. וּבַבָּא אֶלְעָזָר, עַל אַף שֶׁשָּׁרוּי הָיָה לָרֹב בְּצוֹמוֹת וּבְתַעֲנִיּוֹת, הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַבָּאִים בִּמְאוֹר פָּנִים וּבְחִיּוּךְ רָחָב. הוּא הָיָה מְבָרֵךְ וּמַנְחֶה, מְנַוֵּט וּמְיַעֵץ, וּבְעִקָּר מִתְפַּלֵּל וּבוֹכֶה, עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַפְּרָט. כֻּלָּם זָכוּ אֶצְלוֹ לְיָד אוֹהֶבֶת, לִרְחִימָאִיּוּת אַבָּהִית, וּלְמִלּוֹת נֶחָמָה וְעִידוּד.
עַתָּה הִגִּיעוּ הַהֲמוֹנִים הַלָּלוּ אֶל בֵּיתוֹ, לֹא לְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתוֹ, כִּי אִם לִבְכּוֹת וּלְהִתְאַבֵּל עַל מוֹתוֹ. עַד אוֹתוֹ לֵיל שִׁשִּׁי הָיָה בַּבָּא אֶלְעָזָר בּוֹכֶה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וּבְאוֹתוֹ לֵיל שִׁשִּׁי בָּכָה כְּלַל יִשְׂרָאֵל עָלָיו, עַל הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁכָּבָה בְּפֶתַע פִּתְאוֹם.
אֵין סָפֵק שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית כִּפֵּר בַּבָּא אֶלְעָזָר עַל הַדּוֹר כֻּלּוֹ. בְּוַדַּאי הָיְתָה הִסְתַּלְּקוּתוֹ בִּבְחִינַת קָרְבַּן צִבּוּר שֶׁנָּטַל עַל עַצְמוֹ, לְכַפֵּר עַל הַכְּלָל. מְקֹרָבָיו מְסַפְּרִים, כִּי קֹדֶם אוֹתוֹ מִקְרֶה מְזַעֲזֵעַ רָמַז בַּבָּא אֶלְעָזָר כִּי דְּבַר מָה עָתִיד לִקְרוֹת.
בְּלֶכְתּוֹ הִצְטָרֵף בַּבָּא אֶלְעָזָר לַכַּמָּה וְכַמָּה מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ וְנִטְבְּחוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. דּוֹד זְקֵנוֹ שֶׁל בַּבָּא אֶלְעָזָר, רַבִּי דָּוִד עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, נִרְצַח בְּמָרוֹקוֹ בִּידֵי הַשַּׁלִּיט הָאַכְזָר, רַבִּי מַצְלִיחַ מָאזוּז נִרְצַח בִּידֵי עַרְבִי שָׁפָל בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים נִטְבְּחוּ, נֶהֶרְגוּ וְנִשְׂרְפוּ בְּכָל מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, רַק מִשּׁוּם הֱיוֹתָם יְהוּדִים. וּבַבָּא אֶלְעָזָר הִסְתַּלֵּק אַף הוּא בְּשָׁעָה שֶׁמָּסַר אֶת כָּל כֻּלּוֹ לַהֲמוֹנִים, בְּעֵצָה, בְּרָכָה וְתוּשִׁיָּה.
אֶת זִכְרוֹ וְהַנְהָגוֹתָיו נִשָּׂא בְּלִבֵּנוּ לָעַד, מִדְּרָכָיו נִלְמַד, בְּאָרְחוֹתָיו נִצְעַד, וּבְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ נֶחֱזֶה בְּנֹעַם זִיו פָּנָיו, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
