המצב היה נואש, עיר פקוקה, כל החניות תפוסות, ותומר כבר מאחר לפגישת העסקים החשובה.
הסיבובים בחיפוש אחר חניה לא הניבו תוצאות. בעיה רצינית.
מה עושים???
למה זה קורה לי בדיוק היום???
"אלוקים! אם תארגן לי איזו חניה קטנה, אגב, רק אחת אני צריך – אני מבטיח אבל על באמת – מקבל עלי ציצית!"
ו… שום דבר. אפס. לא עזר כלום, ותומר ממשיך להסתובב סביב הזנב של עצמו עוד רבע שעה.
הלחץ גובר. השעון כבר מתחיל לצלצל, הוא כבר מאחר. נו? נו?…
"אלוקים – אני ממש בלחץ! אם תביא לי חניה – תקבל אותי כל יום עם תפילין!"
כלום. אפס. גורנישט.
עוד חמש דקות של חיפושים ועצבים.
"אלוקים – אני לא עומד בזה! אתה נותן לי חניה ואני מקבל עלי שבת!"
ולפתע מול עיניו הנדהמות של תומר משתחל מולו באלגנטיות רכב ומפנה לו חניה מכובדת.
ואוו! יש חניה!
"רגע, אלוקים, אתה עדיין איתי על הקו? בסוף הסתדרתי לבד עם החניה. בכל אופן תודה לך"…
*****
כשנעקוב אחרי פסוקי פרשת עקב – נגלה כיצד בעקביות הקדוש ברוך הוא "מדבר" אלינו דרך המציאות.
אנחנו מתקרבים – הוא מתקרב, מתרחקים – גם הוא מפנה את פניו.
אנחנו פשוט צריכים לזכור שמאחורי כל תיאטרון הבובות של העולם עומד הבמאי שהוא הקב"ה, והוא מדבר אלינו. לא במילים. דרך המציאות.
וזה הוא ולא אחר.
שלכם באהבה,
שבת שלום ומבורך!
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
