היום ל' בסיוון יום פטירתו של חכם יוסף יצחק שלוּש זיע"א (ח' בשבט ה'תרנ"א, 1891 – ל' בסיון ה'תש"ך,) היה רב, אב"ד וראש חברה קדישא של ועד העדה המערבית בירושלים, מרבני ישיבת פורת יוסף וחבר מועצת הרבנות הראשית.

תולדות חייו ומורשתו

רבנו נולד במרקש שבמרוקו, ב-ח' בשבט ה'תרנ"א לאימו סולטנה ולאביו חכם דוד שלוש

אביו, חכם דוד שלוש, שימש כראש הישיבה בעיר מרקש, וכל בניו מתו עליו בחייו. כאשר היה חכם יוסף יצחק בן שנתיים חלה במחלה קשה ונשקפה סכנה לחייו, האב התפלל מול היכל הקודש למסור נפשו תחתיו, וכך הבן הבריא, ואילו האב נפטר כעבור שבועיים. לכן, על פי מנהג מרוקו, נחשב חכם יוסף יצחק ל"פדוי", ומשום כך התלבש רק בבגדים, שנתנו לו שכניו עד גיל 12.

בשנת תרס"ג, בהגיעו לגיל מצוות 13, עלה חכם יוסף יצחק שלוש לירושלים יחד עם אמו ואחותו. והצטרף לישיבת "טובי ישבעו" של הרב יוסף חיים הכהן שכיהן כרב עדת המערבים בירושלים. כיון שהיה יתום ונצרך נאלץ להתפרנס באותן שנים מקריאת מכתבים עבור זקני עדת המערבים ששלחו להם קרוביהם בחוץ לארץ. בהיותו בן 22 ייסד תלמוד תורה עליו המליץ הראשון לציון, הרב נחמן בטיטו, ורבנים נוספים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את ארץ ישראל בשל היותו נתין צרפתי. לאחר המלחמה, בשנת ה'תר"פ חזר לירושלים, וב-ה'תרפ"ב נשלח כשליח דרבנן של העדה במערבית בירושלים. לארצות צפון אפריקה כדי לאסוף כסף עבור בני הקהילה. לאחר חזרתו לירושלים החל לעסוק במסחר בספרי קודש יחד עם חברו מהישיבה, הרב עמרם אבורביע, עבודה בה עסק עד לפטירתו לצד תפקידיו הציבוריים, כיון שסירב ליהנות מכספי הציבור.

בשנת ה'תרפ"ט התמנה לחבר ועד עדת המערבים בירושלים ובשנת ה'תר"ץ התמנה לדיין בבית הדין של עדת המערבים, לצידם של הדיינים הרב שמואל עזראן, הרב שלום אזולאי ועמרם אבורביע. הרב שלוש היה מעורב מאוד בחיי קהילתו, ובמיוחד התמסר לכל ענייני החברה קדישא. במשך שנים רבות לימד הרב שלוש בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, תחת הנהגתם של הרבנים נסים אלישר ועזרא עטיה. עם תלמידיו נמנו בין השאר הרבנים לעתיד מרן רבנו עובדיה יוסף, הגאון הרב ציון לוי ובנו הרב דוד שלוש. ב-ה'תרצ"ח עבר מהעיר העתיקה לשכונת מחנה יהודה. מ-ה'תשי"ז ועד לפטירתו שימש כרב עדת המערבים בירושלים.

חכם שלוש לא התפרנס מתורתו, ושלח ידו במסחר תשמישי קדושה. שם רעייתו סעדה, ולהם שלושה ילדים.

את דמותו המיוחדת תיאר הסופר עוזיאל חזן: "את טקס החופה עורך הרב יוסף שלוש… איש נערץ הנושא את דגל הסובלנות בכל מקום בו מאכלת הקנאות. מתעטף בצניעות במקום בו הגאווה נושאת ראש. עוזר לזולת ואוהב אדם. לבוש בפשטות בקפתאן לבן מפוספס ובגלימה שחורה, רפוטה, ולראשו תרבוש לבד שחור. זקנו הלבן מתפצל בתוך חיקו וחיוך לבבי טבוע בפיו… כאשר מסיים הרב שלוש את הטקס הוא חולף בפשטות בין המוזמנים וזוכה ללחיצות יד ולהוקרה. הוא משפיל מבט נבוך… מתחמק מההזמנה לשבת בשולחן הכבוד, הולך ומצטופף בשולחן צדדי עם פשוטי העם".

משפחתו

לרבנו ולאשתו סעדה היו שלושה ילדים. הרב דוד שלוש – רבה של נתניה, הרב אברהם שלוש – רבה של כפר סבא, ואביגיל שנישאה לרב נסים דוד עזראן. בנותיה של אביגיל הן צביה, אשת הרב מרדכי אליהו (שהעיד על עצמו כי את כל ההלכות הנוגעות לכתיבת גיטין למד אצל הרב שלוש)

ספריו

ספר דברי יוסף: דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים / … פעולת … כמוהר"ר יוסף יצחק שלוש, רב … לעדת המערבים בירושלים בן … רבי דוד …,‫ ירושלים: י. י. שלוש, ה'תש"ע. (לאחר מותו הדפיסו צאצאיו מתוך כתבי ידו את ספר 'דברי יוסף' – דרושים.)

פטירתו

רבנו נפטר בל' בסיוון ה'תש"ך (1960) ונקבר בהר המנוחות בירושלים וכן על שמו נקרא רחוב בשכונת נחלאות בירושלים

בעיתון "דבר" (עיתון שיצא אז בארץ ישראל) הודיעו על פטירתו של הרב יוסף שלוש זיע"א

.

מאמר שכתב הרב יעקב כהן, על הרה"ג יוסף שלוש זצ"ל, בעלון קול סיני, תמוז ה'תשכ"ג

הרב יעקב כהן מחו״ר ישיבת י-פורת־יוסף״ ירושלים.

הרה״ג יוסף שלוש זצ״ל

למלאת שלוש שנים להסתלקותו של הרב הדגול והעסקן המסור הדיין המצויין הרה״ג

יוסף שלוש ז״ל׳ מבליגתי עלי יגון עלי לבי דוי (ירמיה ח) דברי הנביא ירמיה אלה שנאמרו

על ידו בעת חזותו את חורבן ירושלים כל כמה שהנביא רצה להבליג על יגונו וצערו אבל

לא יכול להתאפק ולכן אומר. עלי לבי דוי׳ דברים אלה עולים ברעיוני בכל עת שאני נזכר

בדמותו של רבנו הגדול והדגול העסקן המסור לכלל ולפרט המרביץ תורה ברבים, הרב יוסף

שלוש ז״ל. רוצה אני להבליג אבל חסרונו הניכר לעין אינו נותן מנוח ועלי לב- דוי ואמנם ,

חכמנו ז״ל דימו הסתלקותו של צדיק לחורבן בית המקדש וכשם שתמיד אנחנו נזכרים

בחורבן הבית כן עלינו לא לשכוח חסרון הצדיקים, והתלמידי חכמים שנעדרו. חכמינו ז״ל

אמרו מעשיהן של צדיקים הם זיכרונם, אבל שורות אלו נכתבות כדי שהדור הצעיר ידע את

המנהיגים שגדלו וצמחו בין כותלי בית המדרש מנהיגים שכל חייהם היו קודש לציבור

ולכלל ישראל שלא על מנת לקבל פרם, וטובת עמם הייתה משאת חייהם. ואחד מגדולים אלו

היה הרב יוסף שלוש ז״ל אשר כל רמ״ח איבריו היו קודש לעסקנות להרבצת תורה ולגמילות

חסד על הפסוק בתהלים ״אספרם מחול ירבוך אמרו חז״ל שהבונה היא למעשיהן של צדיקים

שקשה למנותם וביחוד לאיש כמו המנוח אשר כל ימיו ממש עסק בצרכי ציבור. ואמנם

אשתדל לתת במאמר זה קוים לדמותו הרוחנית ולפועלו של הרב ז״ל כפי שהכרתיו במשך

עשרות שנים שזכיתי להיות במחיצתו ובקרבתו. הרב נולד בעיר גדולה של חכמים ושל

סופרים במראקש אחת מהערים הגדולות במרוקו לאביו הגדול הרב הצדיק המרביץ תורה

למאות הרב דוד שלוש ז״ל אביו ז״ל החזיק ישיבה ובמשך שנים רבות העמיד תלמידים

למאות, כידוע יהודי מרוקו נפוצים במאות כפרים ועיירות הרחוקים מאות קילומטרים

ממרכזי הארץ וכל כפר ועיירה הייתה זקוקה לשוחטים, מוהלים, חזנים, ומלמדי תינוקות מאות

יהודים מכפרים נדחים היו באים למראקש ללמוד תורה במשך שנים אחדות ואחרי כן לשוב

למקום מגוריהם לשמש בקודש ברבנות.

ישיבתו של הרב דוד שלוש ז״ל קלטה עשרות תלמידים ועל הרב היה לדאוג לאיכסונם

למזונם ואף לתלבושתם. בהיות הרב יוסף שלוש ז״ל כבן ארבע שנים נפטר אביו ז״ל והילד

נשאר יתום בגיל רך. רבני העיר זכרו את פעולות אביו וטפלו בו לחנכו על ברכי התורה,

ובמשך כמה שנים למד תורה ובראותם בו כישרונות ורצון ללמוד דאגו שהילד יקבל חינוך

תורני גבוה בכדי שיוכל למלאות מקום אבותיו והוא גדל על ברכי רבני העיר. ובהיותו זרי ז

וממולח ובעל שכל חריף ותפישה מהירה נתחבב על כל תושבי העיר וביחוד בין רבני העיר

ולפני מלכים התיצב מאן מלכי רבנן שקד על התורה במלוא המרץ ויהי לילד פלאי בהגיעו

לגיל המצוות אימו הרבנית ז״ל החליטה לעלות לארץ ישראל. ובהגיעו לירושלים נתקבל

לישיבה בראשותו של הרה״ג האב״ד הרב יוסף כהן ז״ל מחבר ספר מנחת כהן מערכות על

סדר א״ב ויחד עם חבורה מובחרת של אברכים (ביניהם יבדל לחיים טובים הרה״ג הגדול

ר׳ עמרם אבורביע שליט״א. הרב בס״ת).

למד בשקידה עצומה והוסמך לרבנות על ידי הגאון הרב אליהו חזן ז״ל נכד הגאון

ולפמ״ש הרמב״ם בפי׳ המשניות (יומא פג.) אין להתיר איסור לרפואה סגוליית אפי׳ במקום

סכנה, א״כ גם לחלוב לנשיפת רוח רעה הוי רפואה סגוליית. אך הרמב״ן והרשב״א חולקי ם

בזה על הרמב״ם. וע׳ בשו״ת אדמת קודש ח״א חיו״ד סי׳ ו. ובברכי יוסף א״ח סי׳ שא סק״ו.

וע׳ בארחות חיים החדש סי׳ שבח בשם מנחת פתים. ואכמ״ל. ודו״ק כי קצרתי).

267

החקרי לב ז״ל ומאז בהיותו עוד צעיר נכנם ויצא בין הרבנים הגדולים רבני ירושלים והתחיל

בעסקנותו הפוריה והענפה, עזרה לנצרכים קביעת שיעורי תורה עם בעלי בתים מלבד שיעורי ו

בישיבה לאחר זמן הצטרף לחבר הרבנים בתור מורה בת״ת של העדה והת״ת עמדה על רמה

גבוהה הודות למרצו. עם פרץ המלחמה העולמית הראשונה היה נאלץ בהיותו נתין זר לעזוב

את הארץ וחזר לעיר מולדתו אשר בה מצא מקום נרחב לעבודתו למרצו הרב. ומיד פתח בה

ביחוד בקזבלנקה שיעורים לתורה לבעלי בתים ויסד כמה כתות לנוער ובחורים ללמוד ש״ס

ופוסקים יסד קופות גמ״ח והפיץ בדרשותיו ובאמרותיו השנונות תורה ויראת שמים בין המוני

העם. רבני המערב הציעו לו משרות רבנות ודיינות אבל בהיותו מחבב את הארץ לא רצה

’‘כבול את עצמו. ומיד כשנגמרה המלחמה שב ארצה דרך מצרים. במצרים שהיו בה אז

קהילות מפוארות רבני מצרים ובראשם הרב הגאון יעקב משה טולידאנו ז״ל שהיה ראב״ד

במצרים הציעו לפניו להיות כחבר בית הדין של העיר. אבל הרב ז״ל דחה אותם באמרו כי

כל רצונו הוא להגיע לירושלים העיר אשר אהב בכל נפשו, בהגיעו לירושלים ראה העזובה

הנוראה שהשאירה המלחמה העולמית הראשונה ומיד נגש לטפל לתקן לעזור במה שאפשר .

נתארגן בית הדין של העדה, שופר הת״ת וביחוד דאג לכוין את הצעירים מסיימי הישיב ה

הקטנה שהתנהלה בראשותם של הרבנים הרה״ג רבי שמואל עזראן ז״ל והרה״ג יעקב לוי ז״ל

שימשיכו את לימודם בישיבה הגדולה ״פורת יוסף״ שנפתחה באותה תקופה. ובדרו זו הצליח

לגדל כמה עשרות תלמידים אשר ב״ה היום תופסים מקום חשוב בעולם הרבני.

קיים שיעור בכל ליל שישי אשר היה מוקדש ללימוד הרא״ש על התורה כפי אש ר

היה נהוג במערב ובשיעור זה שהתקיים בביתו של הרב מאיר חמו ז״ל השתתפו בו כעשרה

ת״ח ולמדו עד חצות בחשק ובפלפול חברים. החזיק ותמך בישיבת חצות שתייסדה על ידי

רבן של ישראל הרב החסיד רבי אלעזר בן טובו זיע״א מחבר הספרים פקודת אלעזר על

ארבעה חלקי הש״ע ובעצמו העיר את הקהל והרבנים לקום בשעה שלוש אחר חצות והיה רץ

בסימטאות של העיר העתיקה בלילות החורף ולא היה שקט עד אשר היה רואה בית המדרש

מלא ציבור שהיה מחולק לכמה חבורות. כת של רבנים שישבו ועסקו בהלכות בעיקר בשו״ע

או״ח ונושאי כליו וכתות של בעלי בתים שלמדו זוהר ומשניות. במשך היום הרביץ תורה

בישיבת ,,פורת יוסף״, במשך עשר שנים נכנם כחבר בית דין של העדה המערבית והרב היה

הרוח החיה שבה ובמשך כל השנים הצליח להשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

כן נכנס לטפל בענייני חברה קדישא שנוסדה אז ומסירותו לחסד של אמת היה דבר מפליא.

מסר את עצמו את מנוחתו את כל יישותו לדבר קדוש זה. ובמשך הזמן חרג הרב יוסף שלו ש

ז״ל המנוח מהמסגרת הצרה של העדה ונהפך לנחלת הכלל לאיש עממי לאדם של כלל ישראל

בירושלים.

כל החוגים וכל השכבות והעדות היו בין מעריציו ומוקיריו ונהפך לתפארתה ש ל

ירושלים ולדאבון לב בהיותו במלוא כושרו בא המוות ולקח אותו מאתנו וארץ צבי אבד ה

את כלי תפארתה. האבדה היא גדולה ולמרות שעברו כבר שלוש שנים מעת הסתלקותו עוד

בני ירושלים מרגישים וזוכרים אותו וקשה להם להתנחם. הדבר אשר נותן לנו כח הוא

שבהשי״ת זכה להקים דור אשר ממשיך את מורשת האבות ובניו הי״ו משמשים רבנים בעריס

חשובות בישראל הרב הגדול דוד שלוש שליט״א בעיר נתני־ה אשר הצליח להקים בית כנסת;

לתפארה אשר בו מרוכזים כל עניני הקהילה. ובגו השני הרה״ג אברהם שלוש נ״י רב בכפר

סבא אשר גם הוא ממשיך בשיעוריו לבני קהילתו. כן זכה לקחת חתן׳ לבתו הרה״ג מש״ק

הרב נסים עזראן שליט״א. חבר לשכת הרבנות בירושלים, וחז״ל אמרו דוד שהשאיר בן ממלא

מקומו לא נאמרה בו מיתה'

יהי רצון כי זכותו תעמוד לנו ונפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ.

תורתו ומורשתו

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מפרש חיוב לימודה, אפילו הוא עושה מלאכה וטרוד בפרנסתו.

'וזאת עשו להם, וחיו ולא ימותו, בגשתם, את קודש הקודשים: … ושמו אותם איש איש על עבודתו.' –

עוד אפשר לפרש, על פי מה שקיים לנו כי תורה נקראת: 'זאת', כמו שאמר הכתוב: 'וזאת התורה'. וגם קיים לנו על ידי שקיימו ישראל את התורה יהיו מאריכים ימים, שנאמר: 'עץ חיים היא'. וגם יזכה לראות בבניין בית המקדש. וגם מרן ב'יורה דעה' פסק: שכל איש מישראל צריך שיקבע לו עיתים לתורה, אפילו בעל מלאכה.

ואפשר זה כוונת הכתוב: 'וזאת' – שהיא התורה, 'עשו להם' – רוצה לומר: ילמדו ויעשו מצוותיה, ועל ידי זה: 'וחיו ולא ימותו', וגם יזכה לראות בבניין בית המקדש.

ושמא תאמר: הן כך הוא – זה, דווקא אם יש לו פרנסתו אז יעסוק בדברי תורה, אבל כשהוא טרוד בפרנסתו – לא. על זה אמר הכתוב: 'ושמו אותם איש איש על עבודתו' – שאפילו שהוא עושה מלאכה, אפילו כך חייב בדברי תורה.

(דברי יוסף- דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים, עמוד י"ג. הוצאה פרטית מכתב יד המחבר, ירושלים, תש"ע (2010)

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד כוונת המסורה, שהלומד ואינו מחדש, שוכח עיקר הדבר.

'וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב' – ארבע במסורה: 'הלוך ושוב', 'הלוך וגדל', 'הלוך ונסוע' , 'הלוך וחסור'. אפשר לפרש אותו על דרך הרמז, והוא: אם אדם לומד איזה דבר, וחוזר ותר כמה פעמים, מלבד שיודע גוף הדבר, כי גם מחדש בו חידושים רבים. אבל אם הוא לומד ואינו חוזר, מלבד שאינו מחדש, כי גם עיקר הדבר שוכח.

ואפשר זה כוונת המסורה, דהיינו כשלומד וחוזר הדבר כמה פעמים, מלבד שאינו מחסר דבר מן הלימוד, כי גם 'הלוך וגדל' – מחדש בו חידושים רבים. אבל אם הוא 'הלוך ונוסע' – שהיינו שאינו חוזר הדבר, מלבד שאינו מחדש בו שום דבר, כי אפילו מה שלומד שוכח, וזהו שסיים 'הלוך וחסור'.

(דברי יוסף- דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים, עמוד א'. הוצאה פרטית מכתב יד המחבר, ירושלים, תש"ע (2010)

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד החיוב להספיד לבעלי מצוות צדקה כחיוב בעלי תורה.

המנוח הזה, שהיה בעל צדקה. וכמה פעמים שהלכו איזה בני אדם לגבייה של מצווה, והוא נותן חלק בראש. ולכן גם אנחנו חייבים לספדו, גם מי שלא נהנה ממנו.

כי מידה כנגד מידה, כמו שהיה הוא מטיב לאחרים, ובמיתתו ההנאה ההיא והתועלת ההיא בטלו, ולכן גם אחרים צריכים לבוא להיטיב לו ולהספידו.

ולכן אמרו: 'עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות צדקה אצל עמלי תורה. מה הטעם? כי בצל החכמה בצל הכסף' – כי כמו עמלי תורה מיטיבים לאחרים, כן בעלי מצוות צדקה מטיבים לאחרים. וכמו שחייבים להספיד לבעלי תורה, כן גם חייבים להספיד לבעלי מצוות.

(דברי יוסף- דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים, עמוד ק"נ. הוצאה פרטית מכתב יד המחבר, ירושלים, תש"ע (2010)

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מפרש 'לחמך על פני המים', שימצאנה, דווקא אם הוא עניו ושפל.

'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו' – ויש לפרש הכתוב בהקדים מה שאמרו בתלמוד – 'כל המתגאה – אם תלמיד חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו'. ועוד נקדים מה שידוע כי התורה נקראת לחם, על דרך – 'לכו לחמו בלחמי'. והיא גם כן ידוע הוא שהמים אינם הולכים, רק למקום שפלות. ומעתה אפשר, לעניות דעתי, שזהו כוונת הכתוב: 'שלח לחמך' – שהיא התורה, 'על פני המים'- דהיינו לתלמיד חכם שהוא עניו ושפל כמים, ולמה? יען 'כי ברוב הימים תמצאנו', וזה דווקא אם הוא עניו, לא כן, בר מינן, כשהוא מתגאה חכמתו מסתלקת.

(דברי יוסף- דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים, עמוד כ"ב. הוצאה פרטית מכתב יד המחבר, ירושלים, תש"ע (2010)

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מוצא רמז שגאולת ישראל בשלום, בשלמות – שאין חטא בידם.

אמר הכתוב: 'אם בחוקותיי תלכו' – דהיינו כשישראל עושין רצונו של מקום, אזי: 'נתתי שלום בארץ' – שהיא הגאולה, כי 'שלום' במילוי קטן עם ד' אותיות עולה י"ו, וזהו: 'נתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד' – כי ידוע שאמרו רז"ל: 'אין אדם לן בירושלים, תבנה ותכונן, וחטא בידו' .

(דברי יוסף- דרושים על התורה ומועדים ודרושים להספדים, עמוד י"א. הוצאה פרטית מכתב יד המחבר, ירושלים, תש"ע (2010)

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
הדליקו נר לכבוד ולע"נ הצדיק הגאון חכם יוסף יצחק(שלוש) בן סולטנה זיע"א ותזכו לישועות אמן.