אחר שמלאו 30 יום ללידתו של מרן רבינו עובדיה יוסף, בי"ב במר חשוון ה'תשפ"א, ביקש אביו, רבי יעקב זיע"א, לפדותו כדין התורה. ובליל אותו היום נתבקש בישיבה של מעלה הגאון רבי יעקב חיים זיע"א, בנו של הגאון רבינו יוסף חיים זיע"א. ואז הובילוהו למנוחת עולמים כל בני העיר בגדד, ששבתו ממלאכתם מפני כבודו, וספדה הארץ משפחות משפחות, ותרדנה עיניהם דמעה ועפעפיהם יזלו מים.
כך בשעה שהכינו בביתו של רבי יעקב, את כל צרכי הסעודה לפדיון בנו בכורו, התפנה אף הוא מעסקיו כי להשתתף בהלויה. בסיום ההלויה, עמד ר' יעקב והכריז, דעו רבותי! עתה מתקיים פדיון הבן בביתי, לבני בכורי עובדיה יוסף, וכל הקהל מוזמנים היישר מכאן לסעודת הפדיון. מששמעו קולו המוני בני אדם, הגיעו כולם, שרים רבים ונכבדים, ובכללם גדולי רבני בבל, והשתתפו בפדיונו של מרן, על ידי הכהן הגדול המקובל האלהי חכם אפרים הכהן זיע"א. וכולם בירכו את הרך הנולד, כי בו תמצא נחמתם, וכה יעלה מעלה מעלה בתורה וביראת ה', והיה שמו כשם הגדולים אשר בארץ. ונסו יגון ואנחה.
(אביר הרועים חלק א')
