באחד משיעוריו לרבים, נשא מרן זיע"א את דבריו אודות מעלת החזרה והשינון, וכך אמר: "ההתמדה והשקידה הם הערובה שאדם יוכל לזכור את הדברים שלמד, ואם לא יחזור וישנן, הרי שבמהרה ישכח הכל".
מי שאינו חוזר ומשנן, תבוא עליו תביעה בשמים: "למה לא שקדת?! למה לא שיננת?! כך צריך לעשות בלמוד התורה, הגמרא והפוסקים.
ואפילו בדברי אגדה צריך לעשות כן, ומשכיל על דבר ימצא טוב.
הנה הנהג שהיה מסיע אותי בהיותי מכהן כרב הראשי לעיר תל אביב-יפו, היה לו טייפ, והיה מקליט את הדרשות שהייתי אומר בציבור, והיה כל הזמן שומע את הדברים וחוזר עליהם, עד שידע אותם בעל פה.
וכשעברתי לירושלים, הוא נשאר שם בתל-אביב, והיו האנשים בבית הכנסת אומרים לו: "בכבוד, תגיד דבר תורה", והוא היה אומר להם מהדברים ששמע ממני. וכך בכל ערב שבת היה שומע את ההקלטה של אותה פרשת שבוע, והיה אומר להם מהדברים בשבת, דברים ערבים לאוזן, וכך הציבור היו אוהבים אותו עד שעשו אותו הרב שלהם בבית הכנסת…
(משוש תבל).