"אין בוכים על חלב שנשפך". ידוע.
למה?
כיון שלחלב אין סיכוי לחזור למקומו הראשון, וממילא, במקום לבזבז את האנרגיה שלך בבכי המיותר – נצל אותה בכדי ללכת למכולת ולקנות שקית אחרת.
*****
אבילות זה דבר שנגמר בסוף, "גזירה על המת שישתכח מן הלב".
יוצאת מן הכלל אבילות שאינה עשויה להיגמר – אבילות על אדם חי, כמו שאנו מוצאים אצל יעקב אבינו באבלו על יוסף "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" (עיין רש"י בראשית לח, לה).
מכאן המסקנה הפשוטה:
האבילות שלנו על החורבן לא יכולה היתה להתקיים שנים רבות כל כך לולי היה בית המקדש אמור להיבנות מחדש. לולי היינו אמורים להיות במצב אחר.
האבילות שלנו אינה שם נרדף לדיכאון, אלא היא אבילות שעניינה דרישה, חוסר הסכמה או השלמה עם המצב שלנו.
איננו יכולים כל השנה לחיות בתודעה הזו, איננו מסוגלים לכך,
אך יום אחד אנחנו יכולים להזכיר לעצמינו שהגלות היא לא המצב האידיאלי שלנו, ואם אנחנו מסוגלים – הדעת מחייבת אותנו בכך!
לוותר על חיים מרוממים עד אין-סוף, מבחינה גשמית ורוחנית גם יחד, להם נועדנו?! זו טפשות שאין למעלה ממנה.
לכן מגילת איכה והקינות מסתיימות בדברי נחמה, לאחר תלת דפורענותא יגיעו תמיד שב דנחמתא, לאמור – האבילות מזינה את הנחמה והנחמה את האבילות.
כי הנחמה מראה לנו באצבע למה אנו ראויים באמת, היא מתארת לנו את גודל ההפסד של כל רגע של גלות.
וכשאנו מבינים למה אנו ראויים באמת – שוב אין הדעת יכולה לסבול את הזוועות שעברו עלינו כעם, איננו יכולים להשלים עם המצב שלנו כיום, עם הצרות, המועקות, המצב הרוחני השפל כל כך לעומת איך שאמור היה להראות.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה" – כיון שבעצם האבילות שלו נראה הקשר האישי שיש לו לירושלים, על כן זכאי להתנחם עימה.
מאחל לכולנו לזכות להיחשב מאבלי ציון וירושלים ולראות בבניינה.
שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
